Art Therapy in Israel: Changes in Professional Regulation

המאמר: תרפיה באמנות - תמורות בהסדרת המקצוע בישראל

טיפול באמנויות: התחום פרוץ, ההכשרה ארוכה והשכר נמוך

מקצוע שאינו מוסדר בחקיקה ופרוץ לשרלטנים, חוסר ביטחון תעסוקתי וסקפטיות מהממסד הרפואי - אלפי מטפלים באמנויות בישראל לומדים במשך שנים, אבל זוכים לכתף קרה מהמדינה ■ "מטרתנו היא להגיע להכרה, בדיוק כמו שזוכים לה עובדים סוציאלים ופסיכולוגים"

• 09:36
• 03.10.2013
• מאת: חיים ביאור
• הוסף תגובה13

• Android
• iPad
• iPhone
• הורד ללא תשלום את אפליקציות TheMarker:

• לתגובות (13)
• הדפס
• שלח לחבר 
• שתף בטוויטר
• שתף בפייסבוק
• שתף
• הוסף לרשימת קריאה

כרמית ‏(שם בדוי‏) לקתה באלמות חלקית כשהיתה בת ארבע. היא דיברה בבית, אבל לא פצתה את פיה מחוצה לו. הסיבה היתה טראומה רגשית, והוריה תהו איך נכון יהיה לטפל בה. הבחירה נפלה על טיפול בעזרת מוסיקה. "טיפול חזותי או מילולי לא היה עוזר פה", אומרת פרופ’ דורית אמיר, העומדת בראש המסלול לתרפיה במוסיקה באוניברסיטת בר אילן, שטיפלה בכרמית.

לדבריה, בתוך שנתיים הילדה התגברה, באמצעות צלילי נבל, על הבעיות שהתהוו בעולמה הפנימי. "מניסיוני, הטיפול באמצעות מוסיקה מצליח בכ-70% מהמקרים", היא מדגישה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

בפריפריה לא רוצים חלשים - ודירות הדיור הציבורי יימכרו

הנקמה // תגובת הבוס לריקוד ההתפטרות: "מגייסים עובדים חדשים"

דורית אמיר. "הטיפול באמצעות מוסיקה מצליח ב-70% מהמקרים"

צילום: אמיל סלמן

פרופ’ אמיר היא אמנם אשת אקדמיה, אבל גם אחת מכ-6,000 מטפלים באמנות הפועלים בישראל. רוב המטפלים, 85%, הם נשים. חלקן בעלות תואר שני שעברו מסלול ארוך כדי להיות מטפלות. עם זאת, השכר החודשי שלהן מעליב - 7,000-6,000 שקל בחודש במגזר הציבורי ‏(בתחומי רפואה או בבתי ספר‏), שם מבוצעים רוב הטיפולים.

השכר הנמוך נובע, בין השאר, מכך שטיפול באמנויות אינו נחשב בישראל מקצוע רשמי. מדובר בתחום פרוץ, מה שמותיר את אלפי המטפלים המתוסכלים חסרי ביטחון תעסוקתי ויכולת להתפרנס בכבוד ממשלח ידם.

40 שנה בלי מעמד רשמי

הטיפול באמצעות אמנויות כולל שימוש במגוון טכניקות כמו דרמה, ריקוד, מוסיקה, ציור, פיסול, ביבליותרפיה ‏(כתיבה וקריאת סיפור‏) ושירה - הכל במטרה לסייע למטופל להתמודד עם הבעיה שממנה הוא סובל. המטופלים הם בני כל הגילים, בעיקר כאלה שחוו פגיעה רגשית או נפשית, כשגם מי שסובלים ממחלות גוף, כמו סרטן, יכולים להיעזר בשיטת הטיפול הזו.

בעולם, הטיפול באמצעים אמנותיים צבר תאוצה עוד בשנות ה-40, כשהתעורר הצורך הדחוף לטפל במיליוני הלומי הקרב ממלחמת העולם השנייה. בישראל, תוכנית ההכשרה הראשונה למטפלים באמנויות נוסדה ב-1980 באוניברסיטת חיפה, במסגרת החוג לחינוך. שנה לאחר מכן נפתחו תוכניות לימוד בתחום בעוד כמה מוסדות, כשבאוניברסיטת בר אילן התוכנית היא חלק מהלימודים במחלקה למוסיקולוגיה.

תמר חזות היא מטפלת באמנות חזותית המתמקדת בנפגעי טראומה ושכול, ומייסדת התוכנית הראשונה בישראל לטיפול באמצעות אמנויות באוניברסיטת חיפה. לדבריה, בארה"ב ובבריטניה הכירו באמנויות כחלק מריפוי משמעותי של נפגעים והמקצוע מוסדר בחקיקה - אבל בישראל, אף שנעשה שימוש רב בשיטה הטיפולית ומספר העוסקים בו הוא מהגבוהים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה, אין למקצוע מעמד מוסדר.

"כתוצאה מכך", מסבירה חזות, "40 שנה לאחר שהטיפול באמצעים אמנותיים בפגועי נפש ובמי שחוו טראומות קשות החל להתבסס בישראל, המטפלים הם עדיין חסרי מעמד רשמי, מה שאומר כי עיסוקם אינו מוסדר. התחום אינו זכאי לתקציבים ייעודיים, לתקני כוח אדם מוגדרים ולא פחות חשוב - אין בו סולם שכר או דירוג למטפלים, שייטיב את תנאי העסקתם".

פעמיים בשנים האחרונות היתה הכנסת קרובה להכיר בטיפול באמצעות אמנות כמקצוע, אבל בכל פעם התפזרה המליאה לפני שהתקבלה החלטה סופית. בסוף 2012 אפילו גובשה חקיקה המכירה בטיפול באמנויות שעברה בקריאה ראשונה, אבל ההליך נעצר לפני הקריאה השנייה והשלישית, בשל הבחירות שנערכו בתחילת 2013.

"כל אחד יכול להכריז על עצמו מטפל"

משרד הבריאות אמנם הכיר ב-1988 בטיפול באמצעות אמנויות כמקצוע פארה-רפואי בתחום הרגשי-נפשי. אלא שבאופן פרדוקסלי, מה שמוטט את ההסדר היה דווקא חקיקתו של חוק יסוד חופש העיסוק ב-1994.

"חוק זה, חשוב ככל שיהיה במדינה נאורה, יצר פרצה בעייתית", אומרת חזות. "הוא קבע בעצם כי כל עוד מקצוע אינו מוסדר בחקיקה, כל אדם יכול להגדיר עצמו כמטפל בו. כך נוצר מצב שבו על פי חוק בוטלה ההפרדה הברורה בין מקצוענים לבין שרלטנים - וזה פוגע בכולנו".

בעקבות חקיקתו של חוק יסוד חופש העיסוק פנתה קבוצה של בוגרי תוכניות טיפול באמנויות לבג"ץ. בית המשפט הגבוה לצדק חייב את המדינה ליזום חקיקה, שתגדיר את המקצוע במסגרת החוק - אבל מאז חלף כבר עשור והחוק עדיין לא נחקק. חזות: "אנו לא מרפים. מטרתנו היא להגיע להכרה מצד המדינה, בדיוק כפי שזו קיימת לגבי עובדים סוציאלים ופסיכולוגים".

איך אי-ההכרה באה לידי ביטוי?

"נציגי קופות החולים אמרו בוועדת העבודה שדנה בעניין כי הם אמנם רוצים שלקוחותיהם יקבלו מאתנו טיפול באמצעות אמנויות, אבל הקופות לא יכולות לעשות זאת בלי חקיקה מסודרת. במקביל, אין סולם קידום, כי לא ניתן לקבוע דרגות מקצועיות על פי קריטריונים, כמו ניסיון בעבודה ועומק ההכשרה המקצועית.

"החקיקה גם אמורה לעשות סדר בשוק הפרוץ. כיום, כל מכללה יכולה לפתוח תוכנית להכשרת מטפלים באמצעות אמנויות, גם בלי שתקבל הכשר של המועצה להשכלה גבוהה - וכל אדם שעבר קורס מזורז יכול להכריז על עצמו מטפל".

מה הייתם רוצים שהחוק יקבע?

"שהמחוקק יקבע, בין השאר, שעות סטאז’, מבחן וקריטריונים - כך שניתן יהיה לערוך מיפוי של מי ראוי להיות מטפל מומחה, כנהוג במקצוע הפסיכולוגיה".

תמר חזות "חוק יסוד חופש העיסוק יצר פרצה ענקית"

צילום: אבישג שאר ישוב

מטפלים מועסקים כמדריכים וכמנחים

האנומליה בתחום הטיפול באמנויות פוגעת לא רק במטופלים, אלא גם במטפלים. "בגלל היעדר מסגרת ומכיוון שהתואר ‘מטפל באמצעות אמנויות’, אינו מוכר רשמית - אף שלכולם ידועה התרומה החשובה של האמנויות בשיקום החולה - משרד הבריאות שוכר את שירותי המטפלים בכל מיני וריאציות, כמו ‘מדריך’ או ‘מנחה’, בשכר של 7,000-6,000 שקל בחודש", אומרת עדנה לשם, מטפלת באמצעות דרמה, העומדת בראש איגוד י.ה.ת ‏(יצירה, הבעה ותרפיה‏).

"המצב בלתי נסבל. משרד החינוך מעסיק את המטפלים בבתי הספר לחינוך מיוחד בשכר זהה לזה של המורים, אבל בעיקר במשרות חלקיות. מטפל צריך ללקט כמה בתי ספר כדי להגיע לשכר נמוך ממילא. מה שעוד מטריד אותנו הוא שהמדינה עומדת להעביר את תחום בריאות הנפש מאחריותה אל קופות החולים. כשהרפורמה הזו תבוצע, לא ידוע לנו אם נוכל בכלל להשתלב בה", מדגישה לשם.

לשם מעלה בעיה נוספת: "מוסדות לימוד שאינם עומדים בכללי האקדמיזציה בתחום הטיפול באמצעות אמנויות, אינם נלהבים לנוכח המאמץ של האיגוד להביא להסדרת המקצוע, מחשש שמשרד החינוך ייזום סגירה של הקורסים בתחום הפועלים במסגרתם.

"אני בטוחה שבוגרי המוסדות האלה יגישו התנגדויות לחקיקה בתחום - הרי לפי הצעת האיגוד, החקיקה תקבע כי מטפל באמצעות אמנות יוכר ככזה רק אם הוא בעל תואר שני ייעודי בתחום. אני מצפה משרי הבריאות והחינוך שיכירו בחשיבות הרבה של התחום ויתנו את משקלם לחקיקה".

"ריפוי באמנות - טכניקה משלימה"

בעוד המטפלים באמנות יוצאים מגדרם כדי להוכיח את חשיבות התחום, הם נתקלים בלא מעט סקפטיות מצד הממסד הרפואי המסורתי. "ריפוי בעזרת אמנויות אינו טכניקה טיפולית הנחשבת אחת מאבני היסוד של הטיפול הפסיכיאטרי או הפסיכולוגי", אומר מנכ"ל לשעבר של בית חולים לבריאות הנפש. "הטכניקה הזו יכולה לכל היותר להיות משלימה. אפשר להיעזר בה רק אחרי ש מוצה השימוש במקצועות הקלאסיים של בריאות הנפש".

לדבריו, הבעיה הגדולה היא חובבנות של רבים מהמטפלים "שחוזרים ומציגים בפני המטופלים אותו ציור או ריקוד, וזה לא מועיל בכלל. המקצועות הטיפוליים הרלוונטיים הם על פי הסדר הזה: פסיכיאטר, פסיכולוג ולאחר מכן עובד סוציאלי עם הכשרה מתאימה - רק אחר כך יש לעתים מקום להפעיל את האמנויות".

עדנה לשם. "אני מצפה משרי הבריאות והחינוך שיפעלו להסדרת התחום"

צילום: רמי שלוש

מחוון לקליטת מטפלים משרד החינוך

מידעון י.ה.ת אוגוסט 2013 - הסדרת דרגת מדריך והחלטות נוספות

הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות - ניסיון שלישי - שולי מועלם רפאלי

(מספר פנימי: 486078)

הכנסת התשע-עשרה

יוזמת:           חברת הכנסת       שולי מועלם-רפאלי

                                                                                  

					הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשע"ג- 2013 פרק א' : מטרה והגדרות
מטרה			1.		מטרתו של חוק זה להסדיר את העיסוק במקצועות הבריאות במטרה להבטיח רמה מקצועית הולמת של העוסקים במקצוע הבריאות ולהגן על בריאות הציבור.
הגדרות			2.		בחוק זה –
					"בעל תעודת הכרה" – אדם שניתנה לו תעודת הכרה במקצוע בריאות לפי הוראות סעיף 6 לחוק;
					"הוועדה המייעצת" – הוועדה שהוקמה לפי הוראות סעיף 16 למקצוע בריאות מסוים, לפי הענין;
					"המנהל" – המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוא הסמיך לענין חוק זה;
					"חוק בתי משפט לעניינים מינהליים" –  חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000[1];
					"חוק המועצה להשכלה גבוהה" – חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח – 1958[2];
					"מוסד מוכר להשכלה גבוהה" – כמשמעותו בסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
					"מחלה מסכנת" –
								(1)       מחלה, לרבות מחלת נפש, העלולה לסכן בריאותו של אדם הנמצא בטיפולו של בעל מקצוע בריאות;
								(2)       מחלה, לרבות מחלת נפש, או כושר לקוי העלולים לשלול מבעל מקצוע בריאות את היכולת לעסוק במקצוע הבריאות לחלוטין, זמנית או חלקית;
					"מקצוע בריאות" – מקצוע מהמקצועות המנויים בתוספת הראשונה;
					"תעודת הכרה" – תעודת הכרה שניתנה לאדם לפי הוראות סעיף 6 לחוק;
					"השר" – שר הבריאות.
					פרק ב': ייחוד התואר וייחוד פעולות
ייחוד התואר ואיסור התחזות			3.		(א) לא ישתמש אדם בתואר מהתארים המנויים בטור ג' בתוספת הראשונה, או בתואר הדומה לתארים אלה עד כדי להטעות, אלא אם הוא בעל תעודת הכרה באותו מקצוע.
					(ב) לא יתחזה אדם כבעל תעודת הכרה במקצוע מהמקצועות המנויים בתוספת הראשונה, ולא ישתמש בתואר או בכינוי שמשתמע מהם שהוא בעל תעודת הכרה באותו מקצוע, אלא אם הוא בעל תעודת הכרה באותו מקצוע.
ייחוד פעולות			4.		(א) לא יעשה אדם פעולה שיוחדה בתוספת השנייה לבעל תעודת הכרה במקצוע מסוים או לבעלי תעודת הכרה במקצועות מסוימים, אלא אם הוא בעל תעודת הכרה באותו מקצוע (להלן – פעולות ייחודיות).
					(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על רופא, על אחות, על אדם המשלים הכשרה מעשית במקצוע בריאות באותו מקצוע בהתאם להוראות לפי חוק זה או על מי שקבע השר בתקנות באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, ואולם אין בהוראות סעיף קטן זה כדי להתיר לאחות עשיית פעולה שנאסרה לפי כל דין אחר.
					(ג) השר, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת רשאי בצו לשנות את רשימת הפעולות הייחודיות בתוספת השנייה.
איסור העסקה			5.		השר רשאי לקבוע איסור העסקה של מי שאינו בעל תעודת הכרה, במקצוע בריאות, בתפקידים או במקומות שקבע; לענין העסקה בתחום ששר אחר אחראי עליו, יותקנו התקנות בהתייעצות עם אותו שר.
					פרק ג': כשירות
תעודת הכרה			6.		אדם כשיר לקבל תעודת הכרה במקצוע בריאות, אם נתקיימו בו תנאי כשירות אלה:
								(א) הוא בגיר;
								(ב) הוא אזרח או תושב ישראל;
								(ג) הוא עומד בתנאי הכשירות הקבועים לגביו בתוספת הראשונה לענין השכלה, הכשרה מעשית ועמידה בבחינות;
								(ד) הוא אינו חולה במחלה מסכנת (להלן – כשירות רפואית);
								(ה) הוא לא הורשע, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל תעודת הכרה ולא הוגשו כנגדו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה כאמור שטרם ניתן בהם פסק דין סופי;
היתר מיוחד			7.		המנהל רשאי, לבקשת מוסד רפואי, לתת לאדם שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, היתר מיוחד, לשם העסקתו במקצוע הבריאות באותו מוסד בלבד, לתקופה שיורה ושלא תעלה על שנה ובתנאים שיקבע המנהל בהיתר המיוחד, אם הוכח להנחת דעתו שאותו אדם הוא בעל ידע ומומחיות מיוחדת במקצוע הבריאות, והעסקתו נדרשת למטרות הוראה, הדרכה או טיפול,  ובלבד שאותו אדם הוא בעל ההשכלה וההכשרה הנדרשות לצורך עיסוק במקצוע במדינה שבה הוא עוסק במקצוע הבריאות או שהוא בעל רישיון לעסוק במקצוע באותה מדינה, לפי הענין;  לענין סעיפים 3, 4, 5, 15(ב) ו-(ג) לחוק זה, יראו במי שניתן לו היתר מיוחד לפי סעיף זה כבעל תעודת הכרה או כבעל מומחיות בתחום שקבע המנהל, לפי הענין. בסעיף זה, "מוסד רפואי" – מוסד כהגדרתו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם וכן קופת חולים כהגדרתה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994[3].
					פרק ד': מתן תעודות הכרה
הגשת בקשה			8.		(א) אדם המבקש לקבל תעודת הכרה במקצוע בריאות יגיש בקשה למנהל (בחוק זה – המבקש).
					(ב) המבקש יצרף לבקשתו מסמכים המעידים על קיום התנאים למתן תעודת הכרה כאמור בסעיף 5.
					(ג) המנהל רשאי לדרוש מהמבקש כל מידע או מסמך הדרושים לו לצורך החלטה בבקשה.
					(ד) המנהל רשאי לדרוש מהמבקש להתייצב בפני וועדה רפואית לצורך בחינת כשירותו הרפואית; הוראות סעיף 32 יחולו על בדיקה כאמור, בשינויים המחויבים.
הכרה בתארים			9.		(א) בחוק זה, "תואר אקדמי"-
								(1) תואר אקדמי מוכר כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה שניתן על ידי מוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל וכן תואר שהוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה לפי סעיף 28א לאותו חוק;
								(2) תואר שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ ובלבד ש שהמוסד מוכר כמוסד להשכלה גבוהה על פי הדין החל בארצו, והמנהל, הכיר באותו מוסד, בתואר שניתן על ידי המוסד, ובמכלול לימודיו של המבקש לתואר; בסעיף זה, "מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ" – לרבות מוסד בישראל שהוא שלוחה או סניף של מוסד להשכלה גבוהה הפועל מחוץ לישראל, וניתן לו רישיון לפי סעיף 25ג לחוק המועצה להשכלה גבוהה;
					(ב) בהחלטה לפי סעיף קטן (א)(2) ישקול המנהל, בין היתר, את רמת הלימודים, תכנית הלימודים, היקף הלימודים לתואר ומשך הלימודים לתואר במוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ, בהשוואה לרמת הלימודים, תכנית הלימודים, היקף הלימודים ומשך הלימודים לתואר אקדמי מוכר הנהוגים במוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל;
					(ג) המנהל, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת, רשאי לדרוש מהמבקש להשלים את לימודיו במוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל, להשלים הכשרה מעשית או לעמוד בבחינות שקבע, כתנאי להכרה בלימודיו לפי סעיף קטן (א)(2).
					(ד) המנהל יידע את הוועדה המייעצת על כוונתו לקבל החלטה לפי סעיף קטן (א)(2); המועצה תהיה רשאית בתוך 10 ימים להגיש השגותיה ולבקש דיון התייעצות עמה;
					(ה) המנהל רשאי להתייעץ בוועדה המייעצת בהחלטה לפי סעיף קטן (א)(2); המנהל יתייעץ בוועדה המייעצת, אם ביקשו זאת המבקש או הוועדה המייעצת.
מתן החלטה			10.		(א) החליט המנהל להיעתר לבקשה לקבלת תעודת הכרה, יעניק תעודת הכרה למבקש;
					(ב) החליט המנהל לדחות את הבקשה לקבלת תעודת הכרה או להתנות את קבלת הבקשה בתנאים, יודיע על כך למבקש, ויתן לו הזדמנות להשמיע את טענותיו; בהודעה כאמור יודיע המנהל למבקש גם על זכותו לעתור כנגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מינהליים לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים.
מרשם בעלי תעודות הכרה			11.		(א) המנהל ינהל מרשם שבו יירשמו כל בעלי תעודת ההכרה, בהתאם למקצועות הבריאות השונים (בחוק זה – מרשם); היה בעל תעודת ההכרה בעל מומחיות לפי  סעיף 15 יצוין הדבר במרשם; המרשם יכלול את שמו ומענו של בעל תעודת ההכרה והוא יהיה פתוח לעיון הציבור באינטרנט ובכל דרך נוספת שיורה השר.
					(ב) בוטלה תעודת הכרה, הותלתה או הותנאה בתנאים, יצויין הדבר במרשם.
					פרק ה':הכשרה מעשית, בחינות ומומחיות
הכשרה מעשית			12.		השר, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יקבע הוראות לענין ההכשרה המעשית, תקופתה וסדריה, והוא רשאי לקבוע כללים, תנאים והוראות למתן פטור מחובת הכשרה מעשית, לרבות מתן פטור לבעלי תואר אקדמי שבו כלולה הכשרה מעשית כחלק מתכנית הלימודים.
בחינות			13.		(א) השר בהתייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות, יקבע בתקנות את נושאי הבחינות שנקבעו לפי סעיף 6, סדרי הבחינות, וכן נוהל עררים על ציוני הבחינות והוא רשאי לקבוע כללים, תנאים והוראות למתן פטור מחובת בחינות.
					(ב) השר ימנה ועדת בחינות, שבה יהיו 5 חברים אשר תהיה אחראית על עריכת הבחינות שנקבעו לפי סעיף 6.
מומחיות			14.		(א) לא ישתמש אדם בתואר מומחה בתחום מהתחומים הקבועים  בתוספת השלישית או בעל מומחיות בתחום מתחומים אלה, אלא אם הוא בעל תואר מומחה באותו תחום.;
					(ב) השר בהתייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות רשאי לקבוע בתוספת השלישית תחומי מומחיות נוספים במקצועות הבריאות ואת תנאי הכשירות הנדרשים מבעל רישיון לשם קבלת תואר מומחה בתחום.
					(ג) בתוספת השלישית רשאי השר לקבוע פעולות ייחודיות  ותחומים שבהם לא יעסוק אלא אדם שהוא בעל תואר מומחה באותו תחום.
					פרק ו': וועדות מייעצות
ועדה מייעצת			15.		(א) המנהל ימנה ועדה מייעצת לכל אחד ממקצועות הבריאות המנויים בתוספת הראשונה;
					(ב) בוועדה המייעצת יהיו לפחות 5 חברים, ואלה הם:
								(1) בעל תעודת הכרה במקצוע הבריאות, שהוא עובד המדינה;
								(2) שני חברי הסגל האקדמאי במוסד מוכר שמומחיותם במקצוע הבריאות;
								(3) שני בעלי תעודת הכרה במקצוע הבריאות, שהם נציגי האירגון המקצועי המייצג את בעלי תעודות ההכרה באותו מקצוע.
					(ג) המנהל או נציגו רשאים להשתתף בכל ישיבות הועדה המייעצת;
תפקידי הוועדה המייעצת			16.		הוועדה המייעצת תייעץ לשר בנושאים אלה:
								(א) הכשרה מעשית;
								(ב) בחינות;
								(ג) כללי אתיקה לבעלי תעודות הכרה במקצועות הבריאות;
								(ד) תחומי מומחיות במקצועות הבריאות;
								(ה) פיקוח על בעלי תעודות הכרה במקצועות הבריאות.
								(ו) קביעת פעולות ייחודיות.
סדרי עבודת הוועדה המייעצת			17.		הוועדה המייעצת תקבע את סדרי עבודתה, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה.
תקופת כהונה			18.		חברי הוועדה המייעצת יתמנו לתקופה של ארבע שנים, ואפשר לשוב ולמנותם לתקופה נוספת אחת של ארבע שנים.
					פרק ז': חובות אמון ואתיקה מקצועית
חובות אמון וזהירות			19.		בעל תעודת הכרה יפעל בהגינות ובנאמנות כלפי המטופל, וינהג בזהירות ובאחריות בעת הטיפול בו;
שמירה על כבוד המקצוע			20.		בעל תעודת הכרה ישמור על כבוד המקצוע ויימנע מכל התנהגות שאינה הולמת את המקצוע;
טיפול הדורש הכשרה מיוחדת			21.		לא יציע בעל תעודת הכרה ולא יבצע כל טיפול הדורש הכשרה מיוחדת או מיומנות מיוחדת, אם הוא אינו בעל הכשרה או מיומנות כאמור.
הגבלת פרסומת			22.		(א) בעל תעודת הכרה לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו שיש בה כדי להטעות, שיש בה משום פגיעה בכבוד המקצוע, או שיש בה משום פגיעה בציבור;
					(ב) השר, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות רשאי לקבוע סוגים, צורות ודרכים של פרסומות –
								(א) שיש בהם כדי להטעות;
								(ב) שיש בהם משום פגיעה בכבוד המקצוע;
								(ג) שיש בהם משום פגיעה בציבור;
					(ג) לא יעשה אדם פרסומת לעיסוק במקצוע בריאות, אשר אילו נעשתה בידי בעל תעודת הכרה היתה אסורה לפי הוראות סעיף קטן (א).
					(ד) בעל תעודת הכרה, שאדם אחר עוסק בפרסום עיסוקו, חייב לעשות ככל שאפשר כדי למנוע מאותו אדם לפעול בניגוד להוראות סעיף קטן (ג).
					(ה) הפר אדם את הוראות סעיף קטן (ג), לענין בעל תעודת הכרה מסוים, חזקה היא כי אותו בעל תעודת הכרה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (ד), אלא אם כן הוכיח בעל תעודת ההכרה כי עשה כל שאפשר כדי למלא את חובתו.
					(ו) הוראות לפי סעיף זה באות להוסיף על הוראות כל דין.
כללי אתיקה			23.		שר הבריאות, בהתייעצות עם הארגונים המקצועיים המייצגים את בעלי תעודות ההכרה במקצועות הבריאות ועם הוועדה המייעצת, ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע כללי אתיקה מקצועית לבעלי תעודות הכרה במקצועות הבריאות.
					פרק ח': משמעת
עבירות משמעת			24.		בעל תעודת הכרה שעשה אחת מאלה עבר עבירת משמעת:
					(1) נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע;
					(2) גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה בעת עיסוקו במקצוע;
					(3) הפר הוראות סעיפים 19 עד 22 לחוק;
					(4) הורשע בפסק דין סופי, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית שיש עימה קלון או בעבירה פלילית שיש לה השלכה על עיסוקו במקצוע;
					(5) הפר כלל מכללי האתיקה המקצועית שנקבעו לפי חוק זה;
					(6) הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996[4];
					(7) הפר הוראה שנתן המנהל לפי סעיף 31;
					(8) הפר תנאי מהתנאים שקבע המנהל לפי סעיף 33(ג);
קובלנה			25.		נוכח המנהל כי יש ראיות לכאורה לכך שבעל תעודת הכרה עבר עבירת משמעת, יגיש נגדו קובלנה לועדת המשמעת;
הרכב ועדת המשמעת			26.		השר ימנה ועדת משמעת, אשר תדון בקובלנות שהוגשו לה לפי סעיף 25, וחבריה הם:
					(א) נציג היועץ המשפטי לממשלה, והוא יהיה יושב ראש הוועדה;
					(ב) בעל תעודת הכרה במקצוע מהמקצועות המנויים בתוספת הראשונה לחוק, בהתאם לענין הנדון בפני הוועדה, שהוא עובד המדינה.
					(ב) בעל תעודת הכרה במקצוע מהמקצועות המנויים בתוספת הראשונה לחוק, בהתאם לענין הנדון בפני הוועדה, שאינו עובד המדינה.
אמצעי משמעת			27.		מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, תטיל עליו אחד או יותר מהעונשים הבאים:
					(1) התראה;
					(2) נזיפה;
					(3) קנס בשיעור שלא יעלה על הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977[5] (להלן – חוק העונשין);
					(4) התליית תעודת ההכרה או שלילתה לצמיתות.
ערעור			28.		המנהל והנקבל רשאים, תוך שלושים יום לאחר המצאת החלטת ועדת המשמעת לפי סעיפים 27, 29 ו-30, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי.
העמדת החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לעיון הציבור			29.		(א) מצאה ועדת משמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל את החלטת ועדת המשמעת בקובלנה בציון שמו של הנקבל לעיון הציבור באינטרנט ובכל דרך נוספת שיקבע, ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה, אלא אם הורתה אחרת ועדת המשמעת, מטעמים מיוחדים שפורטו על ידה.
					(ב) מצאה ועדת משמעת כי הנקבל לא עבר עבירת משמעת, והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל לעיון הציבור באינטרנט ובכל דרך נוספת שיקבע את נוסח ההחלטה שהותר לפרסום על ידי ועדת המשמעת ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה; ועדת המשמעת תקבע את הנוסח שיותר לפרסום, תוך עילום שם הנקבל והשמטת פרטים שיש בהם כדי לזהותו, אלא אם הורתה אחרת מטעמים מיוחדים שפורטו על ידה.
התלייה של תעודת הכרה			30.		(א) היה למנהל יסוד סביר לחשד שבעל תעודת הכרה גרם ברשלנות חמורה למותו של מי שהיה בטיפולו או לפגיעה חמורה בו, או שהוא חשוד בביצוע עבירה חמורה, רשאי הוא לבקש מוועדת המשמעת להתלות את תעודת ההכרה שברשותו, לאחר שניתנה לבעל תעודת ההכרה הזדמנות להשמיע את טענותיו, אף בטרם הוגשה כנגדו קובלנה בשל אותו מעשה שבשלו הותלתה תעודת ההכרה, עד לסיום ההליכים בפני ועדת המשמעת או עד למועד מוקדם יותר שקבעה וועדת המשמעת.
					(ב) לא הוגשה כנגד בעל תעודת הכרה קובלנה בשל אותו מעשה שבשלו הותלתה תעודת ההכרה, בתוך 30 ימים מיום שהותלתה תעודת ההכרה שברשותו, תבוטל ההתליה.
					פרק ט': פיקוח על בעלי תעודת הכרה
פיקוח			31.		(א)			(1) המנהל רשאי ליתן הוראות מקצועיות והוראות הנוגעות לדרכי פעולתו של בעל תעודת הכרה בכדי להבטיח את מקצועיות הטיפול הניתן על ידו ואת שלומם של המטופלים, לרבות נסיבות בהן תחול חובה על בעל תעודת הכרה להפנות מטופל לרופא בטרם יתחיל או ימשיך בטיפול;
								(2) הוראות לפי פסקה (1) יועמדו לעיון הציבור במשרד הבריאות, באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובכל דרך נוספת שיקבע המנהל.
					(ב) המנהל, בהתייעצות עם הוועדה המייעצת, רשאי לדרוש מבעלי תעודת הכרה להשתתף בתכניות הכשרה או בהשתלמויות מקצועיות בתחום עיסוקם.
					(ג) המנהל רשאי לדרוש מבעל תעודת הכרה לדווח לו על פרטים שקבע, ולמסור לו, או לאדם שמונה על ידו, כל מידע או מסמכים הדרושים לו למילוי תפקידו.
דיווח			32.		בעל תעודת הכרה חייב לדווח מיד למנהל אם חדל להתקיים בו תנאי מן התנאים למתן תעודת הכרה לרבות תנאי בענין כשירות רפואית או אם נתקיים בו תנאי שבשלו רשאי המנהל או וועדת המשמעת, לבטל את תעודת ההכרה שברשותו או להתלותה.
כשירות רפואית			33.		(א) היה למנהל חשש סביר כי בעל תעודת הכרה חלה במחלה מסכנת רשאי הוא לדרוש מבעל תעודת ההכרה להתייצב בפני ועדה רפואית שמינה, שבה יהיו חברים שלושה רופאים בעלי ידע ומומחיות בענין הנדון בפניה, ולהיבדק בכל בדיקה רפואית שקבעה הוועדה;
					(ב) המנהל והוועדה הרפואית רשאים לדרוש מכל אדם מידע המצוי בידיו לענין מצבו הרפואי של בעל תעודת ההכרה, לצורך מילוי תפקידם לפי סעיף זה;
					(ג) קבעה הוועדה כי המבקש אינו כשיר לעסוק במקצוע בריאות, לתקופה או לצמיתות, או כי הוא רשאי לעסוק במקצועו בתנאים שקבעה, יורה המנהל על ביטול התעודה, התלייתה או על התנאתה בתנאים שקבעה הוועדה הרפואית, לאחר שנתן לבעל התעודה הזדמנות לטעון טענותיו.
					(ד) סירב בעל התעודה לדרישה להתייצב בפני הוועדה הרפואית, או סירב להיבדק בבדיקה שקבעה, בתוך פרק זמן סביר שקבעה הוועדה, רשאי המנהל להתלות את תעודת ההכרה שברשותו, כל עוד לא מילא אחר הדרישות האמורות, לאחר שנתן לבעל התעודה התראה בכתב על כך.
					פרק י': עונשין והוראות כלליות
ביטול  תעודת הכרה שניתנה על סמך מידע כוזב			34.		המנהל רשאי לבטל תעודת הכרה, לאחר שנתן לבעל תעודת ההכרה הזדמנות להביא את טענותיו, אם מצא כי תעודת ההכרה ניתנה לו על סמך מידע כוזב.
הוראות לענין ועדת המשמעת והוועדה הרפואית			35.		(א) המנין החוקי בישיבות ועדת המשמעת, והוועדה הרפואית (בסעיף זה – הוועדה) הוא כל חבריה;
					(ב) החלטות הוועדה יתקבלו ברוב קולות של חבריה;
					(ג) הוועדה תקבע את סדרי עבודתה, ככל שאלה לא נקבעו בחוק זה או לפיו;
					(ד) לצורך מילוי תפקידיה, יהיו לוועדה הסמכויות הנתונות לפי סעיפים 9 עד 11 ו-27(ב) לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1969[6].
עונשין			36.		העושה אחד מאלה, דינו מאסר שנה  או הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין:
					(א) משתמש בתואר מהתארים המפורטים בטור ג' בתוספת הראשונה לחוק, או בתואר הדומה לתארים אלה עד כדי להטעות, כשאין בידו תעודת הכרה באותו מקצוע, בניגוד להוראת סעיף 2(א).
					(א1) מציג את עצמו כעוסק במקצוע בריאות, והוא אינו בעל תעודת הכרה באותו מקצוע, בניגוד להוראת סעיף 2(א1).
					(ב) מתחזה כבעל תעודת הכרה במקצוע בריאות, או המשתמש בתואר או בכינוי שמשתמע מהם שהוא בעל תעודת הכרה כאמור, בניגוד להוראת סעיף 2(ב).
					(ג) עושה פעולה שיוחדה בתוספת השנייה לבעל תעודת הכרה במקצוע בריאות מסוים, והוא אינו בעל תעודת הכרה באותו מקצוע, בניגוד להוראת סעיף 4(א).
					(ד) מעסיק אדם שהוא אינו בעל תעודת הכרה במקצוע בריאות, בניגוד להוראות שקבע השר לפי סעיף 5.
					(ה) משתמש בתואר מומחה בתחום מהתחומים הקבועים בתקנות לפי סעיף 14 או בעל מומחיות בתחום מתחומים אלה, והוא אינו בעל תואר מומחה באותו תחום.
ביצוע ותקנות			37.		(א) שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו, לרבות הוראות בדבר אגרות בעד בקשה לקבלת תעודת הכרה, בעד בחינות שקבע המנהל, ובעד השתלמויות או הכשרות מקצועיות;
					(ב) שר הבריאות, באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, יתקין תקנות לענין הצגת תעודת הכרה על ידי בעל תעודת הכרה במקום עיסוקו, לפי כללים ותנאים שקבע.
הוראות מעבר			38.		(א) בסעיף זה – "מקצוע בריאות" – מקצוע מהמקצועות המנויים בפרטים (1) עד (4) לתוספת הראשונה.
					(ב) מי שהיתה בידו, ערב תחילתו של חוק זה, תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות, שנתן לו המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי מטעמו, זכאי לקבל תעודת הכרה במקצוע בריאות לפי חוק זה, אף אם לא מתקיימים בו כל תנאי הכשירות שנקבעו לפי סעיף 6, ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך שנים עשר חודשים מיום התחילה, ומתקיימים בו התנאים האמורים בסעיפים קטנים 6(א),(ב),(ד) ו-(ה); בסעיף קטן זה, "תעודת הכרה במעמד במקצוע בריאות" – לרבות תעודת הכרה זמנית שהיתה בתוקף ביום 22.7.05.
					(ג)  מי שעסק בישראל במקצוע בריאות במשך תקופה של חמש שנים לפחות ערב תחילתו של חוק זה, והוכיח ידע וניסיון במקצוע הבריאות להנחת דעתו של המנהל, זכאי לקבל תעודת הכרה במקצוע בריאות אם מתקיימים בו כל תנאי הכשירות האמורים בסעיף 6, למעט הכשרה מעשית ובחינות שנקבעו לפי סעיף 6(ג), ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך שנים עשר חודשים מיום תחילתו של החוק;
					(ד) מי שהוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עסק במקצוע בריאות בישראל ערב תחילתו של חוק זה, והתקיימו בו כל תנאי הכשירות הקבועים בסעיף 6, למעט הכשרה מעשית ובחינות שנקבעו לפי סעיף 6(ג), זכאי לקבל תעודת הכרה זמנית אשר תהיה בתוקף במשך שנה וחצי מיום התחילה; שר הבריאות רשאי בצו להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן זה בשנה אחת נוספת.
			(ה)		המנהל רשאי לתת תעודת הכרה במקצוע בריאות למי שעסק במקצוע בריאות בישראל במשך תקופה של שבע שנים לפחות ערב תחילתו של חוק זה, ולא היתה בידו ערב יום התחילה תעודת הכרה במעמד כאמור בסעיף קטן (א), אף אם לא מתקיימים לגביו כל תנאי הכשירות שנקבעו לפי סעיף 6, אם הוכיח השכלה מתאימה, ידע וניסיון במקצוע הבריאות, עמד בבחינות מיוחדות שקבע המנהל לענין סעיף זה בתוך שנתיים מיום התחילה (להלן – בחינות מיוחדות), ומתקיימים בו התנאים האמורים בסעיפים קטנים 6(א),(ב),(ד) ו-(ה), ובלבד שהגיש בקשה לכך בתוך שנים עשר חודשים מיום התחילה; המנהל רשאי לדרוש מהמבקש להשלים את לימודיו במוסד מוכר להשכלה גבוהה בישראל, להשלים הכשרה מעשית או לעמוד בבחינות נוספות שקבע מלבד הבחינות המיוחדות, כתנאי למתן תעודת הכרה לפי סעיף קטן זה.
תיקון חוק בתי משפט לעניינים מינהליים			39.		בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, בתוספת הראשונה, בפרט 21, בסופו יבוא:
					"(24) החלטה של המנהל לפי חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ז-2007"
תיקון חוק זכויות החולה			40.		בחוק זכויות החולה, בסעיף 1-
					(1) בהגדרה "מטפל", אחרי "פסיכולוג" יבוא "גנטיקאי ביוכימי קליני, מטפל באומנות - ביביליותרפיה; מטפל באומנות – מוסיקה, מטפל באומנות – תנועה ומחול, מטפל באומנות – חזותית, מטפל בדרמה-תרפיה, אוסטיאופת, כירופרקט, סייעת לרופא שיניים, קרימינולוג קליני, ,"
					(2)אחרי ההגדרה "מצב חירום רפואי" יבוא:
					"" גנטיקאי ביוכימי קליני, מטפל באומנות - ביביליותרפיה; מטפל באומנות – מוסיקה, מטפל באומנות – תנועה ומחול, מטפל באומנות – חזותית, מטפל בדרמה-תרפיה, אוסטיאופת, כירופרקט, סייעת לרופא שיניים, קרימינולוג קליני,," – כמשמעותם בחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ז-2007"
תחילה			41.		תחילתו של חוק זה בתום שישה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה), למעט הוראות סעיפים 3 עד 5, 15(ג) ו-35 אשר יכנסו לתוקפן בתוך שנה מיום התחילה.
חובת התקנת תקנות			42.		תקנות ראשונות לפי סעיפים 5, 13, 14, יותקנו עד ליום התחילה.
			תוספת ראשונה מקצועות הבריאות,תנאי הכשירות וייחוד התואר (סעיפים 1, 3(א) ו-6)
			טור א' מקצוע הבריאות					טור ב' תנאי הכשירות		טור ג' ייחוד התואר
1.			גנטיקה קלינית ביוכימית							גנטיקאי/ת ביוכמי קליני
2.			טיפול ביצירה והבעה							מטפל/ת באומנות – ביביליותרפיה, מטפל/ת באומנות – מוסיקה, מטפל/ת באומנות – תנועה ומחול, מטפל/ת באומנות – חזותית, מטפל/ת בדרמה-תרפיה
3.			אוסטיאופתיה							אוסטיאופת/ית
4.			כירופרקטיקה							כירופרקט/ית
5.			סייעות לרופא שיניים							סייע/ת לרופא שיניים
6.			קרימינולוגיה קלינית							קרימינולוג קליני
			תוספת שנייה ייחוד פעולות (סעיף 4)
		טור א' מקצוע הבריאות					טור ב' ייחוד הפעולה
1.		גנטיקה קלינית ביוכימית
2.			טיפול ביצירה והבעה
3.			כירופרקטיקה
4.			סייעות לרופא שיניים
5.			קרימינולוגיה קלינית
			תוספת שלישית תחומי מומחיות
			טור א' שם המקצוע				טור ב' סוג המומחיות		טור ג'
1.			גנטיקה קלינית ביוכימית				גנטיקה קלינית מולקולרית		עריכת בדיקות מעבדה של דגימות ביולוגיות של אדם, בדרך של בדיקתDNA אוRNA, במטרה לאבחן מחלות או ליקויים על רקע תורשתי וכן נשאות להם;
							ציטוגנטיקה קלינית		עריכת בדיקות מעבדה של דגימות ביולוגיות של אדם, בדרך של אנליזה של כרומוזומים, במטרה לאבחן מחלות או ליקויים על רקע תורשתי וכן נשאות להם;
							ייעוץ גנטי		ניתוח מידע שהתקבל מאדם במטרה לאבחן מחלות או ליקויים על רקע תורשתי וכן נשאות להם, אצלו או אצל קרובי משפחתו, הפניה לבדיקות גנטיות ומתן הסבר על תוצאותיהן, וכן מתן ייעוץ על השלכות כלל הנתונים שהתקבלו, על האדם, על קרוביו ועל צאצאיו העתידיים;
2.			טיפול ביצירה והבעה				ביבליותרפיה
							טיפול במוסיקה
							טיפול בתנועה ובמחול
							טיפול באומנות חזותית
							פסיכודרמה
	דברי הסבר במצב הקיים כיום העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, כגון כירופרקטיקה, דרמה תרפיה, סייעות לרופא שיניים ועוד טרם הוסדר בחקיקה בצורה מלאה. משרד הבריאות נהג להסדיר את העיסוק במקצועות אלה בדרך מנהלית אך פסיקות בג"צ כדוגמת בג"צ 2921/03 רונית קאופמן נ' אמיר שנון – מנהל אגף למקצועות רפואיים 04(3), 462,  בג"צ 4395/02 האגודה הישראלית לכירופרקטיקה נ' משרד הבריאות 05(29), 121 יצרו מצב בלתי נסבל בו בוגרי המקצועות הפרה-רפואיים שלמדו בחו"ל (לרבות בירדן ובאירופה) אינם זוכים לקבל תעודות הכרה ממשרד הבריאות. הצעת חוק זו באה לתקן מצב זה, להסדיר את העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, ולהעניק רישיונות לאזרח או תושב ישראל אשר עומד בקריטריונים הקבועים בחוק, על מנת שיוכל להיקלט בשוק בעבודה ולהתפרנס בכבוד בתחום עיסוקו. הצעת חוק  דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אחמד טיבי (פ/962/17)

דברי הסבר

במצב הקיים כיום העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, כגון כירופרקטיקה, דרמה תרפיה, סייעות לרופא שיניים ועוד טרם הוסדר בחקיקה בצורה מלאה. משרד הבריאות נהג להסדיר את העיסוק במקצועות אלה בדרך מנהלית אך פסיקות בג"צ כדוגמת בג"צ 2921/03 רונית קאופמן נ' אמיר שנון – מנהל אגף למקצועות רפואיים 04(3), 462,  בג"צ 4395/02 האגודה הישראלית לכירופרקטיקה נ' משרד הבריאות 05(29), 121 יצרו מצב בלתי נסבל בו בוגרי המקצועות הפרה-רפואיים שלמדו בחו"ל (לרבות בירדן ובאירופה) אינם זוכים לקבל תעודות הכרה ממשרד הבריאות.

הצעת חוק זו באה לתקן מצב זה, להסדיר את העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, ולהעניק רישיונות לאזרח או תושב ישראל אשר עומד בקריטריונים הקבועים בחוק, על מנת שיוכל להיקלט בשוק בעבודה ולהתפרנס בכבוד בתחום עיסוקו.

הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אחמד טיבי (פ/962/17).

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת אריה אלדד (פ/ 17/ 2905).

---

[1] ס"ח התש"ס, עמ' 190.

[2] ס"ח התשי"ח, עמ' 191.

[3] ס"ח התשנ"ד, עמ' 136.

[4] ס"ח התשנ"ו, עמ' 327.

[5] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.

[6] ס"ח התשכ"ט, עמ' 28.