כרמית (שם בדוי) לקתה באלמות חלקית כשהיתה בת ארבע. היא דיברה בבית, אבל לא פצתה את פיה מחוצה לו. הסיבה היתה טראומה רגשית, והוריה תהו איך נכון יהיה לטפל בה. הבחירה נפלה על טיפול בעזרת מוסיקה. "טיפול חזותי או מילולי לא היה עוזר פה", אומרת פרופ’ דורית אמיר, העומדת בראש המסלול לתרפיה במוסיקה באוניברסיטת בר אילן, שטיפלה בכרמית.
לדבריה, בתוך שנתיים הילדה התגברה, באמצעות צלילי נבל, על הבעיות שהתהוו בעולמה הפנימי. "מניסיוני, הטיפול באמצעות מוסיקה מצליח בכ-70% מהמקרים", היא מדגישה.
כתבות נוספות באתר TheMarker:
דורית אמיר. "הטיפול באמצעות מוסיקה מצליח ב-70% מהמקרים"
צילום: אמיל סלמן
פרופ’ אמיר היא אמנם אשת אקדמיה, אבל גם אחת מכ-6,000 מטפלים באמנות הפועלים בישראל. רוב המטפלים, 85%, הם נשים. חלקן בעלות תואר שני שעברו מסלול ארוך כדי להיות מטפלות. עם זאת, השכר החודשי שלהן מעליב - 7,000-6,000 שקל בחודש במגזר הציבורי (בתחומי רפואה או בבתי ספר), שם מבוצעים רוב הטיפולים.
השכר הנמוך נובע, בין השאר, מכך שטיפול באמנויות אינו נחשב בישראל מקצוע רשמי. מדובר בתחום פרוץ, מה שמותיר את אלפי המטפלים המתוסכלים חסרי ביטחון תעסוקתי ויכולת להתפרנס בכבוד ממשלח ידם.
40 שנה בלי מעמד רשמי
הטיפול באמצעות אמנויות כולל שימוש במגוון טכניקות כמו דרמה, ריקוד, מוסיקה, ציור, פיסול, ביבליותרפיה (כתיבה וקריאת סיפור) ושירה - הכל במטרה לסייע למטופל להתמודד עם הבעיה שממנה הוא סובל. המטופלים הם בני כל הגילים, בעיקר כאלה שחוו פגיעה רגשית או נפשית, כשגם מי שסובלים ממחלות גוף, כמו סרטן, יכולים להיעזר בשיטת הטיפול הזו.
בעולם, הטיפול באמצעים אמנותיים צבר תאוצה עוד בשנות ה-40, כשהתעורר הצורך הדחוף לטפל במיליוני הלומי הקרב ממלחמת העולם השנייה. בישראל, תוכנית ההכשרה הראשונה למטפלים באמנויות נוסדה ב-1980 באוניברסיטת חיפה, במסגרת החוג לחינוך. שנה לאחר מכן נפתחו תוכניות לימוד בתחום בעוד כמה מוסדות, כשבאוניברסיטת בר אילן התוכנית היא חלק מהלימודים במחלקה למוסיקולוגיה.
תמר חזות היא מטפלת באמנות חזותית המתמקדת בנפגעי טראומה ושכול, ומייסדת התוכנית הראשונה בישראל לטיפול באמצעות אמנויות באוניברסיטת חיפה. לדבריה, בארה"ב ובבריטניה הכירו באמנויות כחלק מריפוי משמעותי של נפגעים והמקצוע מוסדר בחקיקה - אבל בישראל, אף שנעשה שימוש רב בשיטה הטיפולית ומספר העוסקים בו הוא מהגבוהים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה, אין למקצוע מעמד מוסדר.
"כתוצאה מכך", מסבירה חזות, "40 שנה לאחר שהטיפול באמצעים אמנותיים בפגועי נפש ובמי שחוו טראומות קשות החל להתבסס בישראל, המטפלים הם עדיין חסרי מעמד רשמי, מה שאומר כי עיסוקם אינו מוסדר. התחום אינו זכאי לתקציבים ייעודיים, לתקני כוח אדם מוגדרים ולא פחות חשוב - אין בו סולם שכר או דירוג למטפלים, שייטיב את תנאי העסקתם".
פעמיים בשנים האחרונות היתה הכנסת קרובה להכיר בטיפול באמצעות אמנות כמקצוע, אבל בכל פעם התפזרה המליאה לפני שהתקבלה החלטה סופית. בסוף 2012 אפילו גובשה חקיקה המכירה בטיפול באמנויות שעברה בקריאה ראשונה, אבל ההליך נעצר לפני הקריאה השנייה והשלישית, בשל הבחירות שנערכו בתחילת 2013.
"כל אחד יכול להכריז על עצמו מטפל"
משרד הבריאות אמנם הכיר ב-1988 בטיפול באמצעות אמנויות כמקצוע פארה-רפואי בתחום הרגשי-נפשי. אלא שבאופן פרדוקסלי, מה שמוטט את ההסדר היה דווקא חקיקתו של חוק יסוד חופש העיסוק ב-1994.
"חוק זה, חשוב ככל שיהיה במדינה נאורה, יצר פרצה בעייתית", אומרת חזות. "הוא קבע בעצם כי כל עוד מקצוע אינו מוסדר בחקיקה, כל אדם יכול להגדיר עצמו כמטפל בו. כך נוצר מצב שבו על פי חוק בוטלה ההפרדה הברורה בין מקצוענים לבין שרלטנים - וזה פוגע בכולנו".
בעקבות חקיקתו של חוק יסוד חופש העיסוק פנתה קבוצה של בוגרי תוכניות טיפול באמנויות לבג"ץ. בית המשפט הגבוה לצדק חייב את המדינה ליזום חקיקה, שתגדיר את המקצוע במסגרת החוק - אבל מאז חלף כבר עשור והחוק עדיין לא נחקק. חזות: "אנו לא מרפים. מטרתנו היא להגיע להכרה מצד המדינה, בדיוק כפי שזו קיימת לגבי עובדים סוציאלים ופסיכולוגים".
איך אי-ההכרה באה לידי ביטוי?
"נציגי קופות החולים אמרו בוועדת העבודה שדנה בעניין כי הם אמנם רוצים שלקוחותיהם יקבלו מאתנו טיפול באמצעות אמנויות, אבל הקופות לא יכולות לעשות זאת בלי חקיקה מסודרת. במקביל, אין סולם קידום, כי לא ניתן לקבוע דרגות מקצועיות על פי קריטריונים, כמו ניסיון בעבודה ועומק ההכשרה המקצועית.
"החקיקה גם אמורה לעשות סדר בשוק הפרוץ. כיום, כל מכללה יכולה לפתוח תוכנית להכשרת מטפלים באמצעות אמנויות, גם בלי שתקבל הכשר של המועצה להשכלה גבוהה - וכל אדם שעבר קורס מזורז יכול להכריז על עצמו מטפל".
מה הייתם רוצים שהחוק יקבע?
"שהמחוקק יקבע, בין השאר, שעות סטאז’, מבחן וקריטריונים - כך שניתן יהיה לערוך מיפוי של מי ראוי להיות מטפל מומחה, כנהוג במקצוע הפסיכולוגיה".
תמר חזות "חוק יסוד חופש העיסוק יצר פרצה ענקית"
צילום: אבישג שאר ישוב
מטפלים מועסקים כמדריכים וכמנחים
האנומליה בתחום הטיפול באמנויות פוגעת לא רק במטופלים, אלא גם במטפלים. "בגלל היעדר מסגרת ומכיוון שהתואר ‘מטפל באמצעות אמנויות’, אינו מוכר רשמית - אף שלכולם ידועה התרומה החשובה של האמנויות בשיקום החולה - משרד הבריאות שוכר את שירותי המטפלים בכל מיני וריאציות, כמו ‘מדריך’ או ‘מנחה’, בשכר של 7,000-6,000 שקל בחודש", אומרת עדנה לשם, מטפלת באמצעות דרמה, העומדת בראש איגוד י.ה.ת (יצירה, הבעה ותרפיה).
"המצב בלתי נסבל. משרד החינוך מעסיק את המטפלים בבתי הספר לחינוך מיוחד בשכר זהה לזה של המורים, אבל בעיקר במשרות חלקיות. מטפל צריך ללקט כמה בתי ספר כדי להגיע לשכר נמוך ממילא. מה שעוד מטריד אותנו הוא שהמדינה עומדת להעביר את תחום בריאות הנפש מאחריותה אל קופות החולים. כשהרפורמה הזו תבוצע, לא ידוע לנו אם נוכל בכלל להשתלב בה", מדגישה לשם.
לשם מעלה בעיה נוספת: "מוסדות לימוד שאינם עומדים בכללי האקדמיזציה בתחום הטיפול באמצעות אמנויות, אינם נלהבים לנוכח המאמץ של האיגוד להביא להסדרת המקצוע, מחשש שמשרד החינוך ייזום סגירה של הקורסים בתחום הפועלים במסגרתם.
"אני בטוחה שבוגרי המוסדות האלה יגישו התנגדויות לחקיקה בתחום - הרי לפי הצעת האיגוד, החקיקה תקבע כי מטפל באמצעות אמנות יוכר ככזה רק אם הוא בעל תואר שני ייעודי בתחום. אני מצפה משרי הבריאות והחינוך שיכירו בחשיבות הרבה של התחום ויתנו את משקלם לחקיקה".
"ריפוי באמנות - טכניקה משלימה"
בעוד המטפלים באמנות יוצאים מגדרם כדי להוכיח את חשיבות התחום, הם נתקלים בלא מעט סקפטיות מצד הממסד הרפואי המסורתי. "ריפוי בעזרת אמנויות אינו טכניקה טיפולית הנחשבת אחת מאבני היסוד של הטיפול הפסיכיאטרי או הפסיכולוגי", אומר מנכ"ל לשעבר של בית חולים לבריאות הנפש. "הטכניקה הזו יכולה לכל היותר להיות משלימה. אפשר להיעזר בה רק אחרי ש מוצה השימוש במקצועות הקלאסיים של בריאות הנפש".
לדבריו, הבעיה הגדולה היא חובבנות של רבים מהמטפלים "שחוזרים ומציגים בפני המטופלים אותו ציור או ריקוד, וזה לא מועיל בכלל. המקצועות הטיפוליים הרלוונטיים הם על פי הסדר הזה: פסיכיאטר, פסיכולוג ולאחר מכן עובד סוציאלי עם הכשרה מתאימה - רק אחר כך יש לעתים מקום להפעיל את האמנויות".
עדנה לשם. "אני מצפה משרי הבריאות והחינוך שיפעלו להסדרת התחום"
צילום: רמי שלוש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה