חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 303 - רשימה ואזכור ראשון של דרישות עתידיות

פסק דין בנוגע לטיפול פסיכותרפויטי - מכון שלם 04/09/02

בית משפט השלום תל אביב-יפו
ת.א 010315/01
בפני: כב' השופט לנדמן מוקי
04/09/02
בענין:
פישלר פנחס התובע
נ ג ד
1 . דנינו אתי
2 . דר' ברנשטיין אליצור
3 . מכון "שלם" א.מ. (1995) בע"מ
על ידי בא כוח עורך דין בן ישי הנתבעים

פסק דין
1. בתביעה זו, אשר מקורה בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות ואשר הועברה לבית משפט השלום, צומצמה השאלה העומדת להכרעה, בהסכמת הצדדים בישיבת יום 22.10.01, לשאלה האם על פי המצב החוקי הקיים במדינת ישראל, מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי ההתנהגות ובעלת הסמכה כמטפלת משפחתית מוסמכת, ליתן טיפול פסיכותרפויטי כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הרבני.
השתלשלות עובדתית וטענות הצדדים
2. בין התובע לבין גרושתו, התנהלו מזה מספר שנים הליכים שונים המתייחסים לבנם הקטין, לרבות לגבי הסדרי המשמורת, הביקור והראיה של הקטין.
3. במסגרת הליכים אלו עברו בני הזוג הליכי אבחון ובין היתר ניתנה ביום 22.4.96 חוות דעת בחתימת הפסיכיאטרים דר' א. גולומב ודר' אנייס ליאור, בה הומלץ כי גרושתו של התובע תקבל טיפול פסיכותרפויטי (הגם שזה המינוח אף בסעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים, תשל"ז – 1977, להלן: "חוק הפסיכולוגים", אשתמש להלן במינוח טיפול פסיכותרפי).
4. המלצה זו שבחוות הדעת אומצה עוד בשנת 96 על ידי בית הדין הרבני, שם נידון עניינם של בני הזוג
5. בסמוך למועד החלטת בית הדין הרבני, הגיעה האישה לנתבעת 3 ולאחר ראיון ראשוני, הועבר הטיפול בגרושתו של התובע לטיפולה של נתבעת 1.
6. הנתבעת 1 נפגשה מאוחר יותר גם עם התובע, בנו וגרושתו והטיפול על ידה נמשך עד שלהי קיץ 1998, אז נוצר נתק בין הצדדים.
7. התובע הגיש תלונה כנגד הנתבעים לועדת התלונות שעל פי חוק הפסיכולוגים, אשר כללה נימוקים שונים.
הועדה החליטה, ככל שהדבר צריך לענייננו, כי במצב החוקי הקיים ובהעדר חוק הפסיכוטרפיה, לא ברור בדיוק מיהו המוסמך לתת טיפול פסיכותרפי, ועל כן, למעט במקרה של פסיכולוג שאינו פסיכולוג קליני, לא ניתן כיום למנוע מאדם לעסוק בפסיכותרפיה.
בנוסף ציינה הוועדה כי בפועל גם עובדים סוציאליים עוסקים בתחום.

8. התובע טוען כי הנתבעת 1 איננה מוסמכת לבצע כל טיפול פסיכותרפי, שכן טיפול כגון דא יכול שיעשה אך ורק על ידי או מטעם פסיכיאטר או פסיכולוג קליני מוסמך (כאשר התובע משנה טעמיו לעניין כשרות עובד סוציאלי להעניק טיפול פסיכותרפי).
9. הנתבעים טוענים כי ההגבלה על העיסוק בפסיכותרפיה חלה על פסיכולוגים רשומים בלבד וכי אין מגבלה חוקית על עיסוק בתחום זה למי שאינו פסיכולוג.
מבנה הדיון
10. נקודת המוצא הינה חוק יסוד: חופש העיסוק, הקובע כלהלן:
"כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".
ראה גם, טרם חקיקת חוק היסוד, את דברי כב' הנשיא שמגר בבג"צ 337/81 מיטרני נ' שר התחבורה, פד"י לז(3) 337, בעמ' 353 (להלן: "עניין מיטרני")
"נקודת המוצא המקובלת בחברה חופשית, היא, כי אדם רשאי לעסוק בכל עבודה או משלח יד, כל עוד לא נקבעו לגביהם הגבלות או איסורים, ואילו האחרונים אין להטילם ולקיימם אלא לפי הוראתו המפורשת של החוק".
11. אבחן האם קיים חוק המגביל את העיסוק בפסיכותרפיה ובאם כן – האם הוא עומד בתנאי פיסקת ההגבלה שבסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק.
12. באם לא קיים חוק (העומד בפסקת ההגבלה), המגביל את העיסוק בפסיכותרפיה, כך שההגבלה חלה אף על הנתבעת 1 – הרי דין התביעה להידחות.
13. אך ראשית לכל, יש לבחון מהו טיפול פסיכותרפי.

טיפול פסיכותרפי – מהו
14. לכאורה, ניתן לומר כי אין צורך, בענייננו, להגדיר מהו טיפול פסיכותרפי, שהרי הצדדים הסכימו כי הטיפול אשר ניתן על ידי הנתבעת 1 הוא טיפול פסיכותרפי.
אציין גם כי ניסיון הנתבעים לטעון, לאחר ההסכמה, כי הטיפול שניתן על ידי הנתבעת 1 לא היה טיפול פסיכותרפי, נדחתה על ידי בהחלטה מיום 11.11.01.
15. אולם, עדיין קיימת חשיבות לנסות ולהגדיר מהו טיפול פסיכותרפי (בהעדר הגדרה בחוק), שכן לא ניתן לבחון האם קיים חוק המסדיר ו/או המגביל את העיסוק בפסיכותרפיה, מבלי להגדיר מהו טיפול פסיכותרפי.
16. טיפול פסיכותרפי, במשמעותו המילולית, הינו ריפוי הנפש.
הטיפול מוגדר בספרות כך:
"שיטת טיפול פסיכולוגית, שמטרתה לטפל בהפרעות או בבעיות נפשיות, להקל עליהן ולרפא אותן בעזרת שיטות טיפול פסיכולוגיות ייחודיות, המבוצעות על ידי אנשי מקצוע מיומנים, שיש להם הכשרה מיוחדת לכך. הטיפול מתבצע מתוך הסכמה הדדית בין המטפל למטופל, והם קובעים ביניהם את מסגרת הטיפול ואת תנאיו... הטיפול נקבע יותר על ידי המטפל. בניגוד לטיפולים הרפואיים שהטיפול בהם מוסכם על המטפל ועל המטופל כאחד, הכשרתו של הפסיכותרפיסט, הנסיבות, המטרה והיחסים המיוחדים בין המטפל למטופל הם מגדירים את הטיפול הנפשי כפסיכותרפיה...מטרות הטיפול הן להביא לשיפור במצב הרגשי והקוגניטיבי, לשיפור בגישות ובהתנהגות שגורמות סבל לחולה ולסביבה, ולסלק סימפטומים מטרידים ומציקים...האמצעים הטיפוליים – קשר, אמון, תמיכה, הזדהות עם המטפל, סוגסטיה, למידה, פרקון (קתרזיס), העברה, אינטרפטציה ועיבוד. הדגש משתנה לפי השיטות השונות של הפסיכותרפיה". (פרופ' אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, פרופ' מוניץ, עורך, הוצאת פפירוס, אוניברסיטת ת"א, 1995, עמ' 517, להלן: "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה").

17. לתיאור שוטף וקולח של אופן הטיפול הפסיכותרפי עצמו, על גווניו השונים, ראה ספרו השווה לכל נפש, תרתי משמע, של דר' יובל, סערת נפש, קשת הוצאה לאור, 2001.
18. מבלי להתיימר ולהגדיר את הפסיכותרפיה, נראה כי ניתן להסכים על ההגדרה כי טיפול פסיכותרפי הוא אוסף טכניקות של טיפול בדיבור, המצריך הכשרה מצד המטפל וקשרי אמון בין המטפל והמטופל, ואשר נועד להשיג מטרה בתחום הנפשי או ההתנהגותי.
19. עתה, כאשר רכשנו מושג מהו טיפול פסיכותרפי, נבחן האם סוג טיפול זה מוסדר באופן כלשהו בחקיקה.
החקיקה הקיימת
20. אין בנמצא חוק ספציפי המסדיר את כלל העיסוק בפסיכותרפיה. משך שנים נעשים נסיונות לחוקק חוק בענין, אך הנסיונות טרם הבשילו לכלל גיבוש של חוק הפסיכותרפיה (ראה, מבקר המדינה, דו"ח שנתי 49, ע"מ144-145).
21. החוק המזכיר טיפול פסיכותרפי, הינו חוק הפסיכולוגים (סעיף 9(ב) לחוק).
כמו כן, מסדיר חוק הפסיכולוגים את כלל העיסוק בפסיכולוגיה. לפיכך, יש לבחון האם חוק הפסיכולוגים מסדיר גם את העיסוק בפסיכותרפיה.
חוק הפסיכולוגים – עיסוק בפסיכולוגיה
22. עיסוק בפסיכולוגיה מוגדר בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים כך:
"עיסוק מקצועי כמשלח יד באבחונם ובהערכתם של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני אדם, וכן טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה בנוגע לעניינים ולבעיות כאמור, הנעשים בדרך כלל בידי פסיכולוג".
23. אופן הגדרה זה בעייתי למדי שכן, זו, בעצם, הגדרה טאוטולוגית המגדירה את המונח הטעון הגדרה בעזרת המונח עצמו. גם הנאמר בסיפא לסעיף "הנעשה בדרך כלל בידי פסיכולוג", בעייתי, שכן, מחד הוא מניח קיומם של יוצאים מן הכלל ומאידך, לכאורה, לא יתכנו יוצאים מן הכלל, שהרי סעיף 2(א) לחוק הפסיכולוגים קובע את ייחוד המקצוע:
"לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג...".
היינו, לכאורה, כל יוצא מן הכלל יעבור על ההוראה בדבר ייחוד המקצוע!
24. הגדרת עיסוק בחוק כעיסוק הנעשה בדרך כלל בידי אותו בעל מקצוע, חוזרת על עצמה במספר חוקים מקצועיים (סעיף 2 לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו – 1996, סעיף 1 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), תשל"ז – 1976).
לא עלה בידי למצוא פסיקה מפורשת לגבי פרשנותה של תיבה זו. יתכן כי המחוקק נמנע מהגדרה מפורטת של "עיסוק בפסיכולוגיה" והסתפק בהגדרה כללית למדי של תחומי עיסוק בתוספת "הנעשים בדרך כלל בידי פסיכולוג" מתוך הנחה כי מובן מהם הטיפולים הנעשים בדרך כלל בידי פסיכולוג.
25. אולם, הנחה זו מוטלת בספק ויוצרת קושי, לפחות כאשר אותו טיפול נעשה הן בידי פסיכולוג והן בידי בעל מקצוע אחר. אבהיר:
נצא, לרגע, מנקודת מוצא כי טיפול פסיכותרפי נעשה בדרך כלל בידי פסיכולוג.
לאור הוראת סעיף 2(א) לחוק הפסיכולוגים, בדבר ייחוד המקצוע, נאסר על מי שאינו פסיכולוג לעסוק בכך.
מאידך, מהחלטתה של ועדת התלונות שעל פי חוק הפסיכולוגים, אשר דנה בתלונת התובע, עולה כי "...מן המפורסמות כי עובדים סוציאליים עוסקים בפועל בתחום אף במסגרות ממשלתיות וציבוריות" (פרק ה' להחלטה, הסיפא לפסקה שלישית).
גישה זו נתמכת גם במדריכי השירותים של קופות החולים השונות, בהם, תחת "פסיכותרפיה" מופנים מבוטחי הקופות הן לפסיכולוגים קליניים והן לעובדים סוציאליים (ראה, למשל, מדריך השירותים של קופת חולים מכבי לשנת 2002).
26. סעיף 2 לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו – 1996, מגדיר עיסוק בעבודה סוציאלית כלהלן:
"עיסוק מקצועי, כמשלח יד, לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה הנעשית בדרך כלל בידי עובד סוציאלי ובשיטות טיפול מקצועיות הנהוגות בעבודה סוציאלית".
סעיף 3 לחוק הנ"ל קובע את ייחוד המקצוע בעבודה סוציאלית לעובד סוציאלי.
27. מאחר וראינו לעיל כי אחת משיטות הטיפול הנהוגות בעבודה סוציאלית הינה הפסיכותרפיה, הרי לכאורה עובד סוציאלי, כאשר הוא נוקט בשיטות פסיכותרפיות במסגרת עיסוקו, פועל כדין ואינו מסיג גבול מקצוע הפסיכולוג
28. הדרך ליישב את האמור לעיל עם חוק הפסיכולוגים, הינה בהבנה שנקודת הכובד אינה בטכניקת הטיפול (פסיכותרפיה), אלא במטרת הטיפול:
אם מטרת הטיפול היא טיפול, אבחון והערכה של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי – הרי שימוש בטכניקות הטיפול הפסיכותרפי ליישום מטרות אלו נכלל בגידרו של סעיף 1 לחוק הפסיכולוגים;
אם מטרת הטיפול היא שיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה – הרי שימוש בטכניקות הטיפול הפסיכותרפי ליישום מטרות אלו נכלל בגידרו של סעיף 2 לחוק העובדים הסוציאליים והוא מותר לעובד סוציאלי.
סעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים
29. סעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים קובע כלהלן:
"לא יתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי, אלא אם הוא פסיכולוג קליני".
נראה כי זה הבסיס לקביעתו של בית המשפט העליון בע"א 438/88 ברק נ' ועדת הרישום לפינקס הפסיכולוגים ואח', פד"י מד(1) 661 (להלן: "ענין ברק"), כי הגם שהעוררת שם רשאית לעסוק בחלק מתחומי הפסיכולוגיה, אין היא מוסמכת ליתן טיפול פסיכותרפי.
יודגש כי הדיון בעניין ברק היה בשאלה שונה, הוא הנושא של רישום בפנקס הפסיכולוגים ופרשנות סעיף 2(ב) סיפא לחוק הפסיכולוגים.
30. בחנתי את השאלה היש ללמוד מסעיף 9(ב) לחוק הפסיכולוגים, מכוח קל וחומר, כי אם לא כל פסיכולוג רשאי ליתן טיפול פסיכותרפי, אלא רק פסיכולוג קליני, הרי מי שכלל אינו פסיכולוג ודאי וודאי שאינו מוסמך לתת טיפול כנ"ל.
הגעתי לכלל מסקנה, כי לא כך הוא.
31. אודה על האמת, כי נוסחו של סעיף 9(ב) החזירני לימי הבחינות הפסיכומטריות ("שפן לא אוכל גזר, אלא אם הוא בעל עיניים ירוקות. האם גם מי שאינו שפן אוכל גזר?"...).
נראה כי כל שקובע סעיף 9(ב) הוא, כי מתוך אוכלוסיית הפסיכולוגים, רק הקליניים מוסמכים ליתן טיפול פסיכותרפי, אך אין הוא אומר דבר לגבי השאלה האם מי שכלל אינו פסיכולוג מוסמך לתת טיפול פסיכותרפי.
32. כפי שהובהר לעיל, משך שנים רבות נעשה נסיון – שטרם צלח – לחוקק את חוק הפסיכותרפיה. היינו ברי גם למחוקק כי נושא העיסוק בפסיכותרפיה אינו מוסדר ויש להסדירו.

33. גם מהצעת חוק הפסיכולוגים (תיקון מספר 4), הצ"ח 3122 תשס"ב עמ' 596, ניתן ללמוד כי המחוקק לא ראה בטיפול פסיכותרפי כפעולה שיוחדה רק לפסיכולוג קליני (הגם שזו פעולה שפסיכולוג סתם אינו רשאי לעשותה). וזו לשון סעיף 15 להצעת החוק (אשר באה לתקן את סעיף העונשין שבסעיף 53 לחוק הפסיכולוגים)
"ב. העושה אחד מאלה, דינו...
(1) עוסק בפעולה שיוחדה לבעלי מומחיות מוכרת, בניגוד להוראות סעיף 9(א) או נותן טיפול בפסיכותרפיה בניגוד להוראות סעיף 9(ב)".
אילו אכן טיפול פסיכותרפי היה מיוחד רק לפסיכולוג קליני, לא היה צורך בסיפא לתיקון המוצע. הסיפא מפנה להוראת סעיף 9(ב), האוסרת על טיפול פסיכותרפי לפסיכולוג סתם – ואינה מונעת טיפול כנ"ל מכל בעל עיסוק אחר, כפי שנאמר לגבי פעולות שיוחדו לפסיכולוג קליני.
לשם השוואה, ראה הצעת חוק העיסוק באקופונקטורה, הצ"ח 3138 תשס"ב, עמ' 670, שם נקבע בסעיף 2 להצעה ייחוד העיסוק ובסעיף העונשין, סעיף 19 להצעה, נקבע כי כל מי שיעסוק באקופונקטורה בניגוד לסעיף 2 יעבור עבירה.
34. סוף דבר, הגם שהמחוקק הגביל פסיכולוג סתם, להבדיל מפסיכולוג קליני, מלעסוק בפסיכותרפיה, לא ניתן למצוא בסעיף 9(ב) עיגון למסקנה כי מי שאינו פסיכולוג כלל לא מוסמך לעסוק בפסיכותרפיה.
את התשובה לשאלה האם מי שאינו פסיכולוג רשאי ליתן טיפול פסיכותרפי, אין למצוא בסעיף 9(ב), אלא בדין הכללי ובסעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים.
חוק הפסיכולוגים – סעיף 2(ג)
35. סעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים, קובע כהאי לישנא:
"לא יראו כעיסוק בפסיכולוגיה פעולה שעשה אדם באקראי או במהלך עיסוקו במקצועו כדין ובתום לב".
יצוין כי מדברי הכנסת עולה שמטרת סעיף זה הייתה להבהיר כי עיסוקם של עובדים סוציאליים ועובדי חינוך אינה עיסוק בפסיכולוגיה (דברי הכנסת, תשל"ז, כרך 79, עמ' 1996-1997).
36. היינו, חוק הפסיכולוגים עצמו הוציא מגדר תחולתו עיסוק שברגיל נתון לפסיכולוג, אם הוא נעשה בידי אדם העוסק במקצועו כדין, ובמהלך עיסוקו ובתום לב, עושה שימוש בטכניקה שניתן היה לשייכה לטיפול פסיכולוגי.
37. אמור מעתה: גם אם טיפול פסיכותרפי עוסק בריפוי הנפש, לא ניתן להתעלם מכך שבעלי תפקיד מסוימים, כגון עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק, נדרשים, במסגרת עיסוקם וטיפולם הם, לעסוק גם בנבכי נפשו של האדם.
באם במסגרת עיסוקם במקצועם, הם עושים שימוש בטכניקות של טיפול פסיכותרפי, הרי נכנסים הם לגידרו של סעיף 2(ג) לחוק.
מעניין לציין כי גם בפרקים נבחרים בפסיכיאטריה, הוגדר הטיפול המשפחתי כסוג של פסיכותרפיה (שם, עמ' 561-573 וכן עמ' 611).
38. עוד עלה בידי לאתר כי באוניברסיטת חיפה, לשם הדוגמא, קיימת תכנית תלת שנתית ללימודי פסיכותרפיה, הפתוחה לעובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומטפלים באומנויות (מתוך אתר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה, הפקולטה ללימודי רווחה ובריאות). היינו, בפועל, קיימת תכנית הכשרה מסודרת בפסיכותרפיה, אשר פתוחה לבעלי מקצוע שונים.

באין הגבלה מפורשת – לא ניתן להגביל עיסוקו של אדם
39. בבג"צ 5936/97 דר' לם ואח' נ' מנכ"ל משרד החינוך ואח', פד"י נג(4) 673 (להלן: "בג"צ לם"), נדונה שאלת העיסוק באבחון לקויי למידה. לכאורה, אבחון לקויי למידה מהווה אבחון והערכה של עניינים ובעיות בתחום השכלי וההתנהגותי של בני אדם, כמשמעם בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים. הגם שתחולת סעיף זה עצמו לא נבחן כלל בבג"צ לם, נראה כי לפחות העותרת 3 שם לא הייתה פסיכולוגית וחרף זאת, נקבע כי הנחיות משרד החינוך לגבי הגבלת העותרים מליתן חוות דעת לעניין לקויי למידה למשרד החינוך – אינן תקפות.
ניתן ללמוד מבג"צ לם, כי כדי להגביל עיסוק בתחום כלשהו, יש צורך בחוק מפורש וברור וכשאין בנמצא חוק כזה, לא ניתן להגביל את העיסוק, לאור חוק יסוד: חופש העיסוק (וראה גם דברי כב' הנשיא שמגר בעניין מיטרני).
40. לאחרונה (ביום 28.7.02) נתן כב' השופט חבש מבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א (מח-ים) 3472/01 האגודה הישראלית לכירופרקטיקה נ' קופת חולים לאומית ואח', טרם פורסם), החלטה בעניין העיסוק בכירופרקטיקה.
הגם שהמדובר בעיסוק שונה, ניתן למצוא קווים דומים בכך שאף שם המדובר בעיסוק בתחום טיפולי אשר אינו מוסדר באופן קונקרטי וברור בחוק. אף שם קבע כב' השופט חבש, כי בהעדר הסדר ברור, לא ניתן למנוע ממי שהוא בעל הכשרה מתאימה לעסוק בכירופרקטיקה (גם אם אינו חבר באגודה הישראלית לכירופרקטיקה).
41. אף הנני סבור, בשינויים המחויבים, כי כאשר אין הסדר חוקי ברור ולאור לשונו של חוק יסוד: חופש העיסוק, לא ניתן לומר כי מתן טיפול פסיכותרפי מוגבל רק לפסיכולוג קליני (או לפסיכיאטר, מכוח הרשיון על פי פקודת הרופאים).
סיכום
42. לאחר ה"תרפיה" של העיסוק בשאלת הפסיכותרפיה, נראה כי יישוב כלל הסוגיה באופן שלא תהא סתירה בין החיקוקים השונים מחד, ובאופן שייקח בחשבון את העובדה שהעיסוק בפסיכותרפיה דורש הכשרה, מקצועיות ושאינו מטרה לעצמו, מאידך, ניתן לסכם ולומר כי העוגן להסדרת העיסוק בפסיכותרפיה נעוץ בסעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים:
בעל מקצוע רשאי, במהלך עיסוקו כדין, לעשות שימוש גם בטכניקות טיפול פסיכותרפי, כל עוד הוא עומד בחובת תום הלב המנויה בסעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים.
חובת תום הלב מגלמת בחובה הן את הצורך בהכשרה מתאימה והן את הדרישה שהטיפול נחוץ לצורך היישום של העיסוק במקצוע.
43. אבהיר כי הגם שהנני סבור כי התוצאה אליה הגעתי מתחייבת לאור המצב החוקי הקיים, אינני סבור כי היא חפה מבעייתיות.
הבעייתיות נעוצה בהעדר הגדרה לטיפול פסיכותרפי, בהעדר דרישות מוגדרות להכשרה הנדרשת ובנקודות נוספות הנובעות מכך שאין הסדר ברור בחוק לעיסוק בפסיכותרפיה.
אתעכב רק באחד הכשלים, שלהבנתי מציב קושי מהותי – והיא שאלת החסיון.
כידוע, קיים בפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971 חסיון לרופא (לרבות פסיכיאטר), לפסיכולוג ולעובד סוציאלי. אין חסיון לבעלי תפקיד אחרים הנופלים בגידרו של סעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים, דוגמת מטפל משפחתי, יועץ חינוכי ומרפאים בעיסוק למיניהם.
מאחר ובמסגרת הטיפול הפסיכותרפי חושף המטופל את נפתולי נפשו, העדר החסיון הינו בעייתי ביותר (לעניין חסיון לפסיכותרפיסט בחלק ממדינות ארה"ב, ראה האזכורים שבסעיף 5 לבג"צ 447/72 דר' ישמחוביץ נ' פקיד שומה לחקירות ואח', פד"י כז(2) 253).
44. אולם, כפי שנאמר הן בעניין ברק והן בעניין אגודת הכירופרקטים, אין לנו השופטים אלא את פרשנות החוק, ככל שניתן באופן שימנע תוצאות בלתי סבירות, אך אין אנו יכולים להסיג את גבולו של המחוקק ולתקן את החוק.

45. לא אוכל לסיים פסק דין זה מבלי לקרוא למחוקק לומר את דברו באופן ברור ולהסדיר בחוק את המדדים לעיסוק בטיפול פסיכותרפי, כך שרק מי שיעמוד במדדים שיקבעו, בין לעניין תואר ובין לעניין הכשרה, יהא זכאי לרשיון לעסוק בפסיכותרפיה, כך שמי שאינו בעל רשיון – לא יוכל לעסוק בכך, דוגמת הצעת החוק לעניין אקופונקטורה.
סוף דבר
46. לפיכך, לאור השאלה הבלבדית אשר הועמדה להכרעתי, לא ניתן לומר כי הנתבעת 1, כמטפלת משפחתית מוסמכת אליה הגיע גרושת התובע מכוח החלטת בית הדין הרבני על פי חוות הדעת של דר' גולומב ודר' ליאור, לא הייתה מוסמכת להעניק טיפול פסיכותרפי.
47. אשר על כן, התביעה נדחית.
48. בכלל נסיבות העניין, והגם שאופן התנסחותו של התובע בסיכומיו אינה לרוחי, להבדיל מטיעוניו הסדורים לגופם של דברים, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסכום נמוך, יחסית לריבוי ההליכים והבקשות שהיו בתיק שבפני, בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.
49. ניתן היום, 3.9.02, בהעדר הצדדים.
50. הנני מוצא לנכון להתנצל בפני הצדדים על השיהוי הרב במתן פסק הדין.
51. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.
_______________
מוקי לנדמן, שופט

חוק העובדים הסוציאליים - מתוקן

חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996

עדכון אחרון: ס"ח תשס"ה, חוברת 2020, עמ' 744, תיקון מס' 2

עדכון אחרון: ק"ת, תש"ע צו העונשין (שינוי שיעורי קנסות), התש"ע-2010 עמ' 948

פרק א' - מטרת החוק

• 1.     מטרת החוק
  מטרת חוק זה היא להסדיר את העיסוק במקצוע העבודה הסוציאלית לשם:

  • 1.   קידום רווחת הפרט והחברה בישראל תוך שמירה על כבוד האדם ועקרון השוויון;
  • 2.   שמירה על רמה מקצועית והתנהגות הולמת של העוסקים במקצוע העבודה הסוציאלית.

פרק ב' - פרשנות

• 2.     הגדרות (תקון תשס"ד)
  בחוק זה -

  • "עיסוק בעבודה סוציאלית" - עיסוק מקצועי, כמשלח יד, לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה הנעשים בדרך כלל בידי עובד סוציאלי ובשיטות טיפול מקצועיות הנהוגות בעבודה סוציאלית;
  • "עובד סוציאלי" - מי שכשיר להיות עובד סוציאלי לפי חוק זה והוא רשום בפנקס העובדים הסוציאליים;
  • "ועדת הרישום" - ועדת הרישום שמונתה לפי סעיף 13;
  • "המועצה" - המועצה לעבודה סוציאלית שמונתה לפי סעיף 51;
  • "מחלה מסכנת"של עובד סוציאלי או מבקש רישום, אחד מאלה -
    • 1.   מחלת נפש העלולה לגרום לאי יכולת לעסוק בעבודה סוציאלית;
    • 2.   מחלה או כושר לקוי העלולים לשלול ממנו את היכולת לעסוק בעבודה סוציאלית לחלוטין, זמנית או חלקית;
  • "פנקס" - פנקס העובדים הסוציאליים כאמור בסעיף 10;
  • "רשם" - מי שנתמנה לרשם העובדים הסוציאליים לפי סעיף 12;
  • "השר" - שר העבודה והרווחה.

פרק ג' - העיסוק בעבודה סוציאלית

• 3.     ייחוד העיסוק
  • א.   לא יעסוק אדם בעבודה סוציאלית אלא אם כן הוא עובד סוציאלי.
  • ב.   מי שרישומו בפנקס הותלה על פי הוראות חוק זה אינו רשאי לעסוק בעבודה סוציאלית בתקופת ההתליה.
  • ג.   עובד סוציאלי שנרשמו לגביו בפנקס הגבלות לפי חוק זה רשאי לעסוק בעבודה סוציאלית בכפוף להגבלות.
  • ד.   לא יראו כעיסוק בעבודה סוציאלית פעולה בתום לב שעשה מי שאינו עובד סוציאלי, במהלך עיסוקו או משלח ידו, שאינם עיסוק בעבודה סוציאלית.
  • ה.   אין בהוראות חוק זה כדי למנוע מתלמיד במוסד להשכלה גבוהה כאמור בסעיף 9(א)(1), לעסוק בעבודה סוציאלית במסגרת לימודיו.
• 4.     איסור העסקה
  לא יעסיק אדם בעבודה סוציאלית את מי שאינו עובד סוציאלי.
• 5.     התחזות לעובד סוציאלי
  לא יתחזה אדם לעובד סוציאלי ולא ישתמש בתואר עובד סוציאלי או בתואר הדומה לו עד כדי להטעות, אלא אם כן הוא עובד סוציאלי.
• 6.     תפקידים שמקצתם עבודה סוציאלית
  • א.   על אף הוראות סעיפים 3 ו- 4, השר, לאחר התייעצות עם המועצה, רשאי לקבוע כי תפקיד או משרה אשר רק בחלקם הינם עיסוק בעבודה עבודה סוציאלית, יהיה רשאי גם מי שאינו עובד סוציאלי לעשותם, ורשאי יהיה מעסיק להעסיק אדם שאינו עובד סוציאלי בתפקיד או במשרה שנקבעו כאמור.
  • ב.   השר, לאחר התייעצות עם המועצה, רשאי לקבוע לגבי תפקיד או משרה כאמור בסעיף קטן (א), כי רק עובד סוציאלי יהיה רשאי לעסוק בהם ומשנקבע כן ניתן יהיה להעסיק בהם רק עובד סוציאלי; עיסוק בתפקיד או במשרה שנקבעו לפי סעיף קטן זה ייחשב כעיסוק בעבודה סוציאלית.
• 7.     קבלת מידע
  • א.   אדם זכאי לקבל מעובד סוציאלי מידע בדבר טיפולו של העובד הסוציאלי בענייניו למעט מידע הנוגע לאדם אחר ורישומים אישיים של העובד הסוציאלי.
  • ב.   עובד סוציאלי רשאי שלא למסור, באופן מלא או חלקי, מידע כאמור בסעיף קטן (א) אם לדעתו תיגרם, עקב מסירת המידע, פגיעה חמורה במבקש המידע או באדם אחר.
  • ג.   אי מסירת מידע לפי סעיף קטן (ב) טעונה אישור של הממונה על העובד הסוציאלי אם הממונה הוא עובד סוציאלי, ובהעדר ממונה כאמור - אישור של עובד סוציאלי שיקבע השר דרך כלל או לענין מסוים.
  • ד.   הרואה עצמו נפגע מהחלטת עובד סוציאלי שלא למסור מידע לפי סעיף והוא רשאי לפנות לועדת מידע שמונתה לפי סעיף 54(ב) שתהא מוסמכת לצוות על עובד סוציאלי למסור מידע כאמור, מלא או חלקי.
  • ה.   שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר, יקבע את סדרי הדין לפני ועדת המידע; כל עוד לא הותקנו תקנות כאמור או בענין שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות, תפעל הועדה בדרך הנראית לה כצודקת וכמועילה ביותר.
• 8.     סוד מקצועי (תקון תשס"ה)
  • א.   מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מאלה:
    • 1.   האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילוי לאחר שהוסברה לו משמעות ההסכמה, זולת אם העובד הסוציאלי שוכנע שהגילוי עלול לפגוע באותו אדם או בבן משפחתו;
    • 2.   הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי שלא על ידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול באותו אדם או בבן משפחתו;
    • 3.   הגילוי הוא של מידע שנמסר לעובד סוציאלי בידי האדם שעליו המידע, ובלבד שהעובד הסוציאלי שוכנע שהמידע דרוש לשם טיפול בילדיו הקטינים של אותו אדם;
    • 4.   הגילוי דרוש לשם מניעת פגיעה באדם שעליו המידע או באדם אחר;
    • 5.   קיימת בחוק חובה או רשות לגילוי המידע או לאיסוף המידע;
    • 6.   הגילוי נדרש על ידי ועדת המשמעת כמשמעותה בחוק זה;
    • 7.   הגילוי דרוש למטרת פיקוח מקצועי על עבודת עובדים סוציאליים או הדרכתם ובלבד שהמידע יימסר רק לבעלי תפקידים ועל פי כללים שקבע השר לאחר התייעצות עם המועצה;
    • 8.   בית משפט שבפניו התעורר הצורך בגילוי המידע התיר את גילוי המידע, אם נוכח שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
  • ב.   הוראות סעיף קטן (א) חלות גם על כל אדם שקיבל מידע לפי הסעיף הקטן האמור.
  • ג.   בסעיף זה, "בן-משפחה" - בן זוג, הורה, אח או אחות, בן או בת, נכד או נכדה.

פרק ד' - כשירות ורישום בפנקס

• 9.     כשירות לעבודה סוציאלית (תקון תשס"ד)
  • א.   מי שנתקיים בו אחד מאלה כשיר להיות עובד סוציאלי:
    • 1.   הוא בעל תואר בוגר בעבודה סוציאלית של מוסד להשכלה גבוהה בישראל המוכר על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, או של מוסד להשכלה גבוהה שהוכר או שניתן לו היתר כאמור בסעיף 28א לחוק האמור, או שהוא בעל תואר אחר לעבודה סוציאלית של מוסד כאמור והשר הכיר בתואר לאחר התייעצות עם המועצה;
    • 2.   הוא בעל תואר בוגר או תואר אחר בעבודה סוציאלית של מוסד להשכלה גבוהה ללימודי עבודה סוציאלית מחוץ לישראל, והשר הכיר במוסד ובתואר לאחר התייעצות עם המועצה;
    • 3.   הוא בעל תעודת גמר שניתנה מאת מוסד ללימודי עבודה סוציאלית מחוץ לישראל המקנה לבעליה את הזכות לעבוד או להירשם כעובד סוציאלי באותה מדינה, והשר הכיר במוסד ובתעודה לאחר התייעצות עם המועצה;
    • 4.   היה כשיר, ערב תחילתו של חוק זה, לעבודה סוציאלית לפי חוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958 ונרשם מכוח החוק האמור ככשיר לעבודה סוציאלית לפני תחילתו של חוק זה. ואם לא נרשם - הרשם, בהתייעצות עם ועדת הרישום, אישר כי היה כשיר לפי החוק האמור.
  • ב.   לענין סעיף קטן (א)(2) ו-(3), רשאי השר להכיר במוסד ללימודי עבודה סוציאלית, תוך הבחנה בין סוגי תעודות הניתנות על ידי אותו מוסד או בין תארים, תכניות לימודים שונות או מסלולי לימודים שונים באותו מוסד.
• 10.   רישום בפנקס העובדים הסוציאליים
  • א.   מי שכשיר להיות עובד סוציאלי זכאי להירשם בפנקס העובדים הסוציאליים לפי חוק זה.
  • ב.   השר יקבע כללים בדבר דרכי הרישום בפנקס, פרטי הרישום בו, הפרטים שעל המבקש להגיש, פרטי טופס הבקשה לרישום ואופן הגשתה.
  • ג.   הפנקס יהיה פתוח לעיון הציבור.
• 11.   מסירת מידע
  כל הרשום בפנקס חייב להודיע לרשם, תוך 30 ימים, על כל שינוי שחל לגביו בפרטי הרישום, והוא או מעבידו חייבים למסור לרשם, לפי דרישתו, כל ידיעה הנוגעת לענין הרישום.
• 12.   הרשם
  השר ימנה, עובד משרד העבודה והרווחה, בעל השכלה אקדמית שיכהן כרשם העובדים הסוציאליים.
• 13.   ועדת הרישום
  • א.   השר ימנה ועדת רישום של חמישה שתפקידיה יהיו כמפורט בחוק זה.
  • ב.   חברי הועדה יהיו -
    • 1.   עובד משרד העבודה והרווחה, הכשיר להתמנות לשופט בית משפט השלום, והוא יהיה יושב ראש הועדה;
    • 2.   שני חברים שתבחר המועצה מבין חבריה, ואם לא נבחרו כאמור תוך 45 ימים מיום דרישת השר, ימונו על ידי השר;
    • 3.   עובד סוציאלי, נציג ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הרב ביותר של העובדים הסוציאליים בישראל (להלן - איגוד העובדים הסוציאליים);
    • 4.   מנהל בית ספר לעבודה סוציאלית או אחד מתוך סגל ההוראה בעבודה סוציאלית במוסד להשכלה גבוהה, לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, שיוצע על ידי מועצת המנהלים של בתי הספר לעבודה סוציאלית, ואם לא הוצע כאמור תוך 45 ימים מיום דרישת השר, ימונה על ידי השר.
  • ג.   חברי הועדה האמורים בסעיף קטן (ב)(2), (3) ו-(4) יתמנו לשלוש שנים ומותר לשוב ולמנותם.
  • ד.   הועדה רשאית לפעול אם נכחו בישיבה לפחות שניים מחבריה.
  • ה.   הרשם רשאי להשתתף בישיבות ועדת הרישום ללא זכות הצבעה.
• 14.   תפקידי הרשם וסמכויותיו
  • א.   מצא הרשם כי התקיימה במבקש הרישום הוראה מהוראות סעיף 9, ירשמו בפנקס.
  • ב.   הרשם רשאי שלא לרשום את המבקש בפנקס, אף אם התקיימה בו הוראה מהוראות סעיף 9, אם מצא אחד מאלה -
    • 1.   מבקש הרישום הורשע בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה שלפי חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות עובד סוציאלי וטרם עברו חמש שנים מיום ההרשעה או אף אם עברו חמש שנים כאמור - אם קיימות נסיבות מיוחדות שלפיהן אין לרשמו בפנקס;
    • 2.   קיימות נסיבות אחרות לפיהן אין מבקש הרישום מסוגל או ראוי לעסוק בעבודה סוציאלית.
  • ג.   נרשם אדם בפנקס תוך מסירת נתונים כוזבים או תוך הסתרת עובדות, אשר אילו היו ידועות לרשם יש יסוד סביר להניח שלא היה רושמו, רשאי הרשם למחוק את רישומו.
  • ד.   נקבע לפי חוק זה שיש למחוק את רישומו של אדם מהפנקס, להתלות את רישומו או להגביל את רישומו בתנאים - ייעשה הדבר בידי הרשם.
• 15.   הליכים לענין סירוב רישום בפנקס או מחיקה מהפנקס
  • א.   לא יתן הרשם החלטה לפי סעיף 14(ב) או (ג)אלא לאחר שעשה כל אלה -
    • 1.   נתן למבקש הרישום או למי שרשום בפנקס, לפי הענין, הזדמנות לטעון טענותיו;
    • 2.   התייעץ עם ועדת הרישום.
  • ב.   הרשם יודיע למבקש הרישום או למי שרישומו נמחק את החלטתו ונימוקיה.
• 16.   ערעור (תקון תשס"ה)
  בוטל

פרק ה' - פסילה מטעמי בריאות

• 17.   בדיקה רפואית
  היה לרשם חשש סביר כי מבקש רישום בפנקס או מי שרשום בפנקס סובל ממחלה מסכנת, רשאי הוא לדרוש מהם להתייצב לפני ועדה רפואית כאמור בסעיף 18 לשם בדיקת כושרם הגופני או הנפשי, במקום ובמועד שתקבע הועדה.
• 18.   ועדה רפואית
  • א.   השר ימנה לענין פרק זה ועדה רפואית של שלושה רופאים או רופאים פסיכיאטרים (להלן - ועדה רפואית), לפי הענין; מינוי ועדה רפואית יכול שיהיה כללי או למקרה מסוים.
  • ב.   הועדה הרפואית תגיש את ממצאיה ומסקנותיה, כשהם מנומקים, לרשם.
• 19.   מניעה או מחיקה של רישום למסרב להתייצב
  • א.   סירב מבקש הרישום לדרישת הרשם לפי סעיף 17, לא ירשמו הרשם בפנקס כל עוד לא התייצב ונבדק.
  • ב.   הרשום בפנקס יהיה פטור מחובת התייצבות לפני ועדה רפואית אם הודיע בכתב לרשם כי הוא מבקש למחוק את שמו מהפנקס; עשה כן - ימחוק הרשם את שמו מהפנקס.
• 20.   מועד התייצבות
  הועדה הרפואית לא תקבע מועד להתייצבות לפניה אלא בתום 30 ימים מהיום שבו נמסרה למבקש הרישום או לרשום בפנקס הודעה על דרישת הרשם לפי סעיף 17.
• 21.   התליית רישום עד בדיקה
  הרשם רשאי להתלות את רישומו של מי שרשום בפנקס, שנדרש להתייצב לפני ועדה רפואית ולא התייצב במועד ובמקום שנקבעו, עד שייבדק.
• 22.   התליה
  • א.   נוכח הרשם כי מחלה מסכנת של מי שרשום בפנקס, גורמת לסכנה תכופה ער שאין לחכות לסיום ההליכים לפי פרק זה, רשאי הוא להתלות את רישומו עד למתן ההחלטה הסופית אך לא יותר משלושה חודשים, ובלבד שיעביר, בסמוך למתן החלטתו, את הענין לטיפולה של הועדה הרפואית.
  • ב.   לא סיימה הועדה הרפואית את ההליכים עד תום התקופה הקבועה בסעיף קטן (א), רשאי הרשם, בהסכמת הועדה הרפואית, להאריך את תקופת ההתליה עד שלושה חודשים נוספים.
  • ג.   לא הסתיימו ההליכים עד תום התקופה השניה כאמור, רשאי הרשם, בהסכמת הועדה הרפואית, ואם דחיפות ההתליה עומדת בעינה, לחזור ולהאריכה לתקופה אחת נוספת עד שלושה חודשים.
• 23.   קבלת ראיות
  היה לועדה רפואית יסוד להניח שמידע או שמסמך העשוי להעיד על מחלה מסכנת של מי שרשום בפנקס או של מבקש רישום נמצאים בידי מוסד רפואי, רופא, או אדם אחר, רשאית היא, על אף האמור בכל דין, לדרוש מבעל המידע או המסמך שימסרנו לה, ומשדרשה כאמור - ימסור בעל המידע את המסמך או המידע.
• 24.   חובת סודיות (תקון תשס"ה)
  מי שהגיעה אליו, על פי פרק זה, ידיעה בדבר מחלה מסכנת, חייב לשמרה בסוד ולא לגלותה אלא באחת מאלה -

  • 1.   במידה שיש בכך צורך לשם ביצוע הוראות פרק זה;
  • 2.   אם הורשה לכך על ידי בית משפט שבפניו התעורר הצורך בגילוי המידע.
• 25.   סמכויות הרשם על פי קביעת הועדה
  קבעה הועדה הרפואית כי מבקש רישום או מי שרשום בפנקס אינו מסוגל לעסוק בעבודה סוציאלית מחמת מחלה מסכנת, או כי הוא מסוגל לעסוק בעבודה סוציאלית בהגבלות מסוימות, והכל לחלוטין או לשעה, רשאי הרשם לסרב לרשמו בפנקס, למחוק את שמו מהפנקס או לרשום בפנקס הגבלות על עיסוקו כעובד סוציאלי או להתלות את רישומו בפנקס, הכל לפי החלטת הועדה הרפואית.
• 26.   ערעור (תקון תשס"ה)
  בוטל

פרק ו' - שפיטה משמעתית

• 27.   עבירות משמעת
  עובד סוציאלי שעשה אחת מאלה עבר עבירת משמעת:

  • 1.   התנהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע;
  • 2.   עבר על כללי האתיקה המקצועית שקבע השר לאחר התייעצות עם המועצה;
  • 3.   השיג את רישומו בפנקס במצג שווא;
  • 4.   גילה חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידו;
  • 5.   הורשע בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה שעולה ממנה כי הוא חסר האחריות הדרושה לעסוק בעבודה סוציאלית;
  • 6.   עבר על הוראה מהוראות סעיפים 7 ו-8.
• 28.   הרכב ועדת המשמעת
  • א.   השר ימנה ועדת משמעת בת שלושה חברים שתפקידה לדון ולהחליט בעבירות משמעת (להלן - ועדת המשמעת).
  • ב.   חברי ועדת המשמעת יהיו -
    • 1.   מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט שלום, שהציע שר המשפטים, והוא יהיה יושב ראש הועדה;
    • 2.   עובד משרד העבודה והרווחה בעל השכלה אקדמית;
    • 3.   עובד סוציאלי בעל ותק של חמש שנים לפחות, על פי המלצת המועצה; לא המליצה המועצה כאמור תוך 45 ימים מיום דרישת השר - עובד סוציאלי כאמור שיקבע השר.
• 29.   תקופת כהונה (תקון תשס"ד)
  • א.   חבר ועדת המשמעת יתמנה לתקופה של שלוש שנים, אך אפשר לשוב ולמנותו מחדש ובלבד שלא ימונה ליותר משלוש תקופות כהונה רצופות; סיומה של תקופת המינוי אינו פוסל חבר ועדה מלסיים ענין שהתחיל לדון בו.
  • ב.   מינוי חברי ועדת המשמעת יפורסם ברשומות.
• 30.   הפסקת כהונה
  כהונת חבר ועדת המשמעת תיפסק על-ידי מסירת הודעה על כך מאת השר, בהתקיים אחת מאלה:

  • 1.   הוא התפטר מחברותו בועדת המשמעת על ידי מסירת כתב התפטרות לשר;
  • 2.   נבצר ממנו דרך קבע, לדעת השר, למלא את תפקידו;
  • 3.   הורשע בעבירת משמעת לפי חוק, לרבות חוק זה, או הורשע בעבירה שיש עמה קלון;
  • 4.   הוא פשט את הרגל או נתמנה כונס לנכסיו מטעם בית המשפט;
  • 5.   לגבי חבר ועדת המשמעת שהוא עובד סוציאלי - אם חדל להיות עובד סוציאלי.
• 31.   השעייה מכהונה
  השר רשאי להשעות חבר ועדת משמעת מכהונתו על ידי מסירת הודעה על כך בהתקיים אחת מאלה:

  • 1.   הוא הועמד לדין משמעתי לפי חוק, לרבות חוק זה - עד לסיום ההליכים המשמעתיים נגדו;
  • 2.   הוגש נגדו כתב אישום בשל עבירה שיש עמה קלון - עד למתן פסק הדין;
  • 3.   לגבי חבר ועדת משמעת שהוא עובד סוציאלי - אם רישומו בפנקס הותלה או הוגבל לפי חוק זה - עד לביטולה כדין של ההתליה או ההגבלה.
• 32.   אי תלות
  במילוי תפקידו אין על חבר ועדת המשמעת מרות זולת מרות הדין.
• 33.   מנין חוקי
  ועדת המשמעת לא תדון בהרכב של פחות משני חברים, ובהם היושב ראש.
• 34.   תובע וחוקר ותפקידיהם (תקון תשס"ד)
  • א.   התובע לפני ועדת המשמעת יהיה היועץ המשפטי של משרד העבודה והרווחה או עורך דין שהוא הסמיך לכך; היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו רשאי לשמש תובע, אם החליט על כך היועץ המשפטי לממשלה לפי נסיבות הענין.
  • ב.   קובלנה על עבירת משמעת תוגש בידי תובע.
  • ג.   תלונות על עבירות משמעת של עובדים סוציאליים ייחקרו בידי עובדים סוציאליים, שהם עובדי המדינה שימנה השר (בסעיף זה - חוקרים), אלא אם כן החליט תובע, לענין תלונה על עבירת משמעת מסוימת, כולה או מקצתה, לבצע חקירה בעצמו; החוקרים שמונו לפי סעיף קטן זה יפעלו לפי הנחיות התובע.
  • ד.   לצורך ביצוע סמכויותיהם לפי חוק זה יהיו לתובע ולחוקר הסמכויות לפי סעיף 2 לפקודות הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול, בשינויים המחוייבים, על חקירה שעשה תובע או חוקר.
• 35.   מחיקה אינה מונעת הגשת קובלנה
  נמחק שמו של עובד סוציאלי מהפנקס, או הותלה רישומו בפנקס אין בכך כדי למנוע מתובע מלהגיש נגדו קובלנה לועדת המשמעת ובלבד שהקובלנה הוגשה תוך 12 חודשים מיום המחיקה או ההתליה. נרשמה לגבי עובד סוציאלי הגבלה בפנקס, אין בה כדי למנוע מתובע מלהגיש נגדו קובלנה לועדת המשמעת.
• 36.   הדיון בועדת המשמעת
  • א.   ועדת המשמעת תדון בדלתיים סגורות.
  • ב.   דיון משמעתי יתנהל בנוכחות תובע ומי שהוגשה נגדו קובלנה (להלן - נקבל), אך רשאית ועדת המשמעת לנהל דיון שלא בנוכחות נקבל אם סניגורו מתייצב במקומו, או אם נעדר הנקבל מהישיבה ללא סיבה מספקת, לאחר שהוזהר שאם ייעדר ללא סיבה מספקת רשאית הועדה לדון בעניינו שלא בפניו.
  • ג.   ועדת המשמעת רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות נוכחותו של אדם אחר מאלה האמורים בסעיף קטן (ב) בדיון, כולו או בחלקו.
• 37.   פסילת חבר ועדת משמעת
  • א.   תובע או נקבל רשאים לבקש שחבר ועדת המשמעת יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי מהטיית הדין בבירור הקובלנה.
  • ב.   נטענה טענת פסלות נגד חבר ועדת המשמעת, תחליט בה ועדת המשמעת לאלתר ולפני שתיתן כל החלטה אחרת.
  • ג.   על החלטת ועדת משמעת בענין פסלות, רשאים תובע או נקבל לערער לפני בית המשפט המחוזי תוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה.
• 38.   סדרי דין
  שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר, יקבע את סדרי הדין לפני ועדת המשמעת; כל עוד לא הותקנו תקנות או בענין שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות, תפעל הועדה בדרך הנראית לה כצודקת וכמועילה ביותר.
• 39.   דיני הראיות
  ועדת המשמעת אינה כפופה לדיני הראיות אלא במידה שהדבר נקבע בתקנות שהתקין שר המשפטים בהתייעצות עם השר.
• 40.   עונשים משמעתיים (עדכון תש"ע)
  מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת רשאית היא לנקוט נגדו אחד או יותר מאמצעים אלה:

  • 1.   התראה;
  • 2.   נזיפה;
  • 3.   קנס עד 15,600 שקלים חדשים; שר המשפטים רשאי בצו לשנות את הסכום האמור לפי שינויים שחלו במדד המחירים לצרכן, בדרך הקבועה בסעיף 64 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין);
  • 4.   התליית הרישום בפנקס לתקופה של עד 5 שנים, כולל תקופת התליה לפי סעיף 47, אם הייתה כזו;
  • 5.   מחיקה מהרישום בפנקס.
• 41.   עונש על תנאי
  • א.   החליטה ועדת משמעת לנקוט נגד נקבל באמצעי משמעת כאמור בסעיף 40(4) או (5), רשאית היא להורות שאמצעי המשמעת עליו החליטה יהיה על תנאי.
  • ב.   נקבל שהוחלט לנקוט נגדו אמצעי משמעת על תנאי, לא יינקט נגדו אמצעי זה אלא אם כן עבר, תוך תקופה שנקבעה בהחלטת ועדת המשמעת ושלא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים (להלן - תקופת התנאי), אחת מעבירות המשמעת שנקבעו בהחלטה (להלן - עבירה נוספת) וועדת המשמעת מצאה, תוך תקופת התנאי או לאחריה, שהנקבל עבר עבירה נוספת כאמור.
  • ג.   תקופת התנאי תתחיל ביום מתן החלטת ועדת המשמעת בדבר נקיטת אמצעי המשמעת על-תנאי.
  • ד.   החליטה ועדת המשמעת לנקוט נגד נקבל אמצעי משמעת בשל עבירה נוספת, לא תקבע הועדה שאמצעי המשמעת יינקט על תנאי.
  • ה.   מי שנקבע לגביו אמצעי משמעת על-תנאי וועדת המשמעת החליטה לנקוט נגדו אמצעי משמעת כאמור בסעיף 40(4) או (5) בשל עבירה נוספת, תורה ועדת המשמעת על הפעלת אמצעי המשמעת על תנאי אלא אם כן החליטה להאריך את תקופת התנאי כאמור בסעיף קטן (ו). ועדת המשמעת רשאית להורות שהפעלת אמצעי המשמעת על תנאי תהיה בכפוף לתוצאות הערעור על נקיטת אמצעי המשמעת בשל העבירה הנוספת.
  • ו.    ועדת המשמעת שהחליטה לנקוט נגד נקבל אמצעי משמעת בשל עבירה נוספת, רשאית, במקום הפעלת אמצעי המשמעת על-תנאי, להאריך, פעם אחת בלבד, את תקופת התנאי או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים. האריכה ועדת המשמעת את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי הראשונה; חידשה ועדת המשמעת את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום מתן ההחלטה, והכל כשועדת המשמעת לא הורתה אחרת.
• 42.   חידוש רישום שנמחק
  מי ששמו נמחק מהרישום בפנקס לפי סעיף 40(5) רשאי בתום 5 שנים ממתן החלטת המחיקה להגיש לרשם בקשה לרישום מחדש ואם שוכנע הרשם, לאחר התייעצות עם ועדת הרישום, כי קיימות נסיבות המצדיקות זאת, רשאי הוא לחדש את הרישום.
• 43.   הודעה למתלונן
  הוגשה קובלנה על עבירת משמעת על יסוד תלונה של אדם פלוני יודיע התובע למתלונן כאמור על החלטת ועדת המשמעת בענין תלונתו.
• 44.   ערעור
  .תובע ונקבל רשאים תוך 45 ימים לאחר המצאת החלטת ועדת המשמעת לפי סעיפים 40 או 41, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי; אין בהגשת הערעור כדי למנוע או לעכב ביצוע החלטת ועדת המשמעת שעליה הוגש הערעור, אלא אם כן החליט בית המשפט המחוזי אחרת.
• 45.   פסילה מטעמי מחלת נפש
  היה לועדת המשמעת חשש סביר שמחמת מחלת נפש, אין הנקבל מסוגל לעמוד בדין או שאינו אחראי למעשה או למחדל נושא הקובלנה, רשאית היא לבקש מהרשם לנהוג לפי הוראות פרק ה'; אולם אם לא נמחק או הותלה רישומו של הנקבל בפנקס לפי הוראות פרק ה' תמשיך ועדת המשמעת בהליך המשמעתי.
• 46.   פרסום
  ועדת המשמעת רשאית, לאחר ששמעה את התובע ואת הנקבל, להורות על פרסום החלטתה או מקצתה, עם או בלי שמו של הנקבל, בדרך שתקבע.
• 47.   התליה (תקון תשס"ד)
  • א.   ועדת המשמעת רשאית, לפי בקשת תובע, להורות לרשם להתלות את רישומו בפנקס של נקבל או של עובד סוציאלי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור בסעיף 27(5) עד למתן החלטה סופית בועדת המשמעת או בבית המשפט, כפי שתקבע. לא ניתנה החלטה סופית עד תום תשעה חודשים מיום התליית הרישום, בטלה ההתליה; ואולם רשאית ועדת המשמעת להאריך את התקופה האמורה בתקופות נוספות שלא יעלו על תשעה חודשים כל אחת, עד מועד מתן ההחלטה הסופית.
  • ב.   על החלטת ההתליה לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיף 44 בשינויים המחוייבים.
• 48.   סיכון כפול
  ענישה או זיכוי בפלילים אינם מונעים נקיטת אמצעים על עבירת משמעת על ידי ועדת המשמעת נגד מי שרשום בפנקס בשל אותו מעשה או מחדל ונקיטת אמצעים או זיכוי על ידי ועדת המשמעת אינם מונעים אישומו בפלילים.
• 48א.  דיון משמעתי ודיון פלילי (תקון תשס"ד)
  הוגש נגד עובד סוציאלי כתב אישום בשל מעשה או מחדל המשמש גם עילה לדיון לפני ועדת המשמעת לפי חוק זה, תפסיק ועדת המשמעת את דיוניה בקובלנה עד מתן פסק דין סופי במשפט הפלילי, אלא אם כן החליטה הועדה אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
• 49.   שיפוט משמעתי לפי חיקוק אחר
  עובד סוציאלי הכפוף לשיפוט משמעתי גם לפי חיקוק אחר מותר לשפוט אותו על עבירת משמעת לפי חוק זה אפילו נשפט כבר בשל אותו מעשה או מחדל לפי החיקוק האחר, וכן מותר לשפוט אותו כאמור לפי חיקוק אחר אפילו נשפט כבר על עבירת משמעת לפי חוק זה, ובלבד שלא יחויב בקנס יותר מפעם אחת על אותו מעשה או מחדל.
• 50.   פסק דין במשפט פלילי
  הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין שבפסק דין סופי במשפט פלילי המרשיע את הנקבל, יראו אותם כמונחים בהליך המשמעתי נגד אותו נקבל.

פרק ז' - המועצה לעבודה סוציאלית

• 51.   המועצה לעבודה סוציאלית (תקון תשס"ד)
  השר ימנה מועצה לעבודה סוציאלית אשר תמנה 31 חברים וזה הרכבה:

  1. השר או מי שהוא מינה לכך והוא יהיה יושב ראש המועצה;
  2. שני נציגים של משרד העבודה והרווחה שאחד מהם הינו עובד סוציאלי;
  3. נציג המוסד לביטוח לאומי;
  4. נציג משרד הבריאות;
  5. נציג משרד הביטחון;
  6. נציג צבא ההגנה לישראל;
  7. נציג נציבות שירות המדינה;
  8. חמישה נציגי מועצת המנהלים של בתי הספר לעבודה סוציאלית;
  9. שני נציגים של ארגונים וולונטריים בתחום הרווחה שיקבע השר;
  10. שלושה עובדים סוציאליים נציגי מרכז השלטון המקומי;
  11. ששה עובדים סוציאליים נציגי איגוד העובדים הסוציאליים;
  12. שלושה נציגי ציבור שיקבע השר;
  13. עובד סוציאלי מבין העובדים הסוציאליים העוסקים במקצוע העבודה הסוציאלית באופן עצמאי, שיקבע השר;
  14. שלושה נציגי ארגונים המייצגים את האוכלוסייה הנזקקת לשירותי רווחה, שיקבע השר.
• 52.   תפקיד המועצה
  המועצה תייעץ לשר בעניינים שלגביהם עליו להתייעץ עם המועצה לפי חוק זה ובעניינים אחרים הנוגעים לעיסוק בעבודה סוציאלית.
• 53.   תקופת כהונה
  חבר המועצה יכהן שלוש שנים, ומותר לשוב ולמנותו; נתפנה מקומו יתמנה באותה דרך חבר אחר במקומו שיכהן עד תום תקופת כהונתו של קודמו; מי שכיהן כחבר המועצה שתי תקופות רצופות יוכל לשוב להתמנות אליה רק אחרי הפסקה של 3 שנים רצופות.
• 54.   ועדות
  • א.   המועצה רשאית למנות, מבין חבריה ושלא מבין חבריה, ועדות קבועות וועדות לעניינים מסוימים, לקבוע את תפקידיהן וסמכויותיהן ולאצול להן מסמכויותיה.
  • ב.   המועצה תמנה, מבין חבריה ושלא מבין חבריה, ועדה קבועה שתכהן כועדת מידע לענין סעיף 7; ועדת המידע כאמור תמנה 3 חברים ומהם חבר אחד יהיה מי שכשיר להתמנות כשופט בית משפט השלום והוא יהיה היושב ראש, וחבר אחד שהינו עובד סוציאלי.
• 55.   השתתפות בישיבות
  הרשם ויושב ראש ועדת הרישום רשאים להשתתף בישיבות המועצה וועדותיה, ללא זכות הצבעה.
• 56.   סדרי עבודה
  המועצה וכל ועדה שמינתה רשאיות לקבוע את סדרי עבודתן, ככל שאלה לא נקבעו לפי חוק זה.

פרק ח' - עונשין ושונות

• 57.   עונשין
  • א.   העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין;
    • 1.   עוסק בעבודה סוציאלית בניגוד להוראות סעיף 3;
    • 2.   עובר על הוראות סעיפים 4 או 5;
    • 3.   מגלה מידע בניגוד להוראות סעיף 8;
    • 4.   מגלה ידיעה על מחלה מסכנת בניגוד להוראות סעיף 24.
  • ב.   מי שנדרש למסור מידע או מסמך לפי סעיף 23 וסירב למסרם, דינו - מאסר ששה חודשים.
• 58.   סמכויות עזר (תקון תשס"ה)
  • א.   הועדה הרפואית או ועדת המשמעת רשאיות, אם הדבר דרוש למילוי תפקידיהן -
    • 1.   לזמן אדם לבוא לפניהן כדי להעיד או להציג דבר;
    • 2.   לחייב עד להעיד בשבועה או בהן צדק בהתאם להוראות החלות בבית המשפט;
    • 3.   לבקש מבית המשפט שבתחום שיפוטו יושבת הועדה ליתן צו לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לשם גביית עדות;
    • 4.   לפסוק דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה לעדים שהוזמנו מכוח סעיף זה כמו לעד שהוזמן להעיד בבית המשפט.
  • ב.   דרשה ועדה מאדם להעיד או להציג דבר כאמור בסעיף קטן (א) וסירב לעשות כן ללא הצדק המניח את דעת הועדה, רשאי בית המשפט שבתחום שיפוטו יושבת הועדה לכפות, על פי בקשת יושב ראש הועדה, את הציות להוראות הועדה בדרך של מאסר שלא יעלה על חודש או הטלת קנס שלא יעלה על האמור בסעיף 40(2) לחוק העונשין.
  • ג.   בסעיף זה, "בית משפט" - לענין ועדה רפואית - בית משפט לענינים מינהליים, ולענין ועדת משמעת - בית משפט מחוזי.
• 59.   סדרי דין
  שר המשפטים, בהתייעצות עם השר, רשאי לקבוע סדרי דין לענין סעיף 58.
• 60.   הפסקת כהונה
  • א.   התפטרותו של חבר המועצה או של חבר ועדה מועדותיה, של חבר ועדת הרישום, או של חבר ועדה רפואית תהיה בכתב לשר ותחילת תקפה כעבור 15 ימים מיום מסירתה.
  • ב.   השר רשאי להעביר מכהונה חבר מועצה או חבר ועדה כאמור בסעיף קטן (א) אם -
    • 1.   נבצר ממנו דרך קבע, לדעת השר, למלא את תפקידיו;
    • 2.   הוא הורשע בעבירה שיש עמה קלון.
    • 3.   הוא פשט את הרגל או נתמנה כונס לנכסיו מטעם בית המשפט;
    • 4.   הוא עזב את הארץ לצמיתות;
    • 5.   הוא נעדר ברציפות וללא סיבה סבירה משלוש ישיבות עוקבות של המועצה או של ועדה כאמור ולאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את דברו.
  • ג.   העובד במשרד או בגוף פלוני או מכהן בו בתפקיד כלשהו והוא חבר במועצה או בועדה כאמור בסעיף קטן (א) כנציג של אותו משרד או גוף, וחדל לעבוד באותו משרד או גוף או לכהן באותו תפקיד - רשאי השר להעבירו מכהונתו כחבר המועצה או כחבר ועדה כאמור ולמנות במקומו נציג אחר של אותו משרד או גוף, לפי הענין.
• 61.   ביצוע ותקנות
  • א.   השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.
  • ב.   השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע אגרות בעד רישום או עיון בפנקס.
• 62.   תיקון חוק לימוד חובה - מס' 22 (תקון תשס"ד)
  בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, בסעיף 4 -

  • 1.   בסעיף קטן (ב)(3), במקום "אדם הכשיר לעבודה סוציאלית, כהגדרתו בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958" יבוא "עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996".
  • 2.   בוטל
• 63.   תיקון חוק שירותי הסעד מס' 5
  בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1954 -

  • 1.   בסעיף 1 -
    • א.   במקום ההגדרה "פקיד סעד" יבוא:
    • "פקיד סעד" - עובד סוציאלי ששר העבודה והרווחה מינהו פקיד סעד לענין חוק זה;
    • ב.   במקום ההגדרה "כשיר לעבודה סוציאלית" יבוא:
    • "עובד סוציאלי" - כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996.
  • 2.   בסעיף 2(ה), במקום "כשיר לעבודה סוציאלית" יבוא "עובד סוציאלי".
• 64.   תיקון חוק הסעד (טיפול במפגרים) -מס' 3
  • בחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, בסעיף 1, במקום ההגדרה "פקיד סעד" יבוא:
  • ""פקיד סעד" - עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, שנתמנה פקיד סעד לפי הוראות סעיף 21(ג)".
• 65.   תיקון פקודת הראיות - מס' 12
  בפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, אחרי סעיף 50 יבוא:

  • "50א.   עדות עובד סוציאלי
  • א.   עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו והדבר הגיע אליו תוך עיסוקו כעובד סוציאלי והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לעובד סוציאלי בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם כן ויתר האדם על החסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש שלא לגלותה.
  • ב.   הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עובד סוציאלי.
  • ג.   נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות."
• 66.   תיקון חוק חינוך מיוחד- מס' 3
  בחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988, בסעיף 6(א)(5), במקום "כשיר לעבודה סוציאלית כמשמעותו בחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958" יבוא "עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996".
• 67.   תחילה
  תחילתו של חוק זה בתום שלושה חודשים מפרסומו.

חוזר מנכ"ל 1992

חוק חינוך מיוחד - 1988

חוק חינוך מיוחד

חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 פרק א': פרשנות 1. הגדרות [תיקון: תש"ס] (א) בחוק זה -  "חינוך מיוחד" - הוראה, לימוד וטיפול שיטתיים הניתנים לפי חוק זה לילד בעל צרכים מיוחדים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק וטיפולים בתחומי מקצועות נוספים שייקבעו ולרבות שירותים נלווים, הכל לפי צרכיו של הילד בעל הצרכים המיוחדים;  "ילד בעל צרכים מיוחדים" - אדם בגיל שלוש עד עשרים ואחת שמחמת התפתחות לקויה של כשרו הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי מוגבלת יכלתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לחינוך מיוחד;  "מוסד חינוך מוכר" - כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט -1949 .  "מוסד לחינוך מיוחד" - מוסד חינוך מוכר שניתן בו חינוך מיוחד, לרבות כתה במוסד חינוך מוכר שבה ניתן חינוך מיוחד;  "שירותים נלווים" - שירותי הסעה וארוחות, עזרים מסייעים, שירותים רפואיים, פארא-רפואיים, פסיכולוגיים וסוציאליים, וכל שירות אחר שהשר קבע בצו, בהתייעצות עם שר הבריאות או עם שר העבודה והרווחה, לפי הענין;  "ארגון ציבורי" - ארגון ארצי של מתנדבים העוסק בטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים מסוג מסויים או בקידום ענינם, שהשר הכיר בו בצו;  "השר" - שר החינוך והתרבות.  (ב) מונחים אחרים תהא להם המשמעות שיש להם בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 ובחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, אלא אם כן ניתן להם פירוש אחר בחוק זה. פרק ב': חינוך מיוחד חינם 2. מטרת החינוך המיוחד [תיקון: תש"ס] מטרת החינוך המיוחד היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכלתו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה. 3. חינוך מיוחד חינם [תיקון: תש"ס(2)] ילד בעל צרכים מיוחדים זכאי לחינוך מיוחד חינם במוסד לחינוך מיוחד באזור מגוריו; לא נמצא מוסד כאמור באזור מגוריו אחראית רשות החינוך המקומית למתן חינוך מיוחד לילד במוסד מתאים, קרוב ככל האפשר לאזור מגוריו, אף אם המוסד נמצא בתחום שיפוטה של רשות מקומית אחרת. 4. אחריות למתן חינוך מיוחד חינם [תיקון: תש"ס] (א) המדינה אחראית למתן חינוך מיוחד חינם לפי חוק זה.  (ב) קיום מוסדות לחינוך מיוחד לפי חוק זה בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית, יהיה מוטל על המדינה ועל רשות החינוך המקומית במשותף.  (ג) רשות חינוך מקומית ששלחה ילד בעל צרכים מיוחדים למוסד לחינוך מיוחד הנמצא בתחום שיפוטה של רשות חינוך מקומית אחרת (להלן - הרשות השולחת), תשתתף בהוצאות קיום המוסד האמור בגין הילד בעל הצרכים המיוחדים ששלחה; השר יקבע בצו את שיעורי ההשתתפות של הרשות השולחת; לענין זה יראו רשות חינוך מקומית כרשות שולחת גם אם הילד בעל הצרכים המיוחדים שוהה מחוץ לתחום שיפוטה במעון כמשמעותו בחוק הפיקוח על המעונות, התשכ"ה-1965 4 (להלן - חוק הפיקוח).  (ד) השר רשאי לחייב רשות חינוך מקומית או רשויות חינוך מקומיות אחדות במשותף, לפתוח ולקיים מוסד לחינוך מיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים הגרים בתחום שיפוטה של אותה רשות חינוך מקומית או של אותן רשויות חינוך מקומיות. פרק ג': אבחון והשמה 5. מינוי ועדות השמה [תיקון: תש"ס] השר ימנה ועדות השמה לילדים בעלי צרכים מיוחדים ויקבע את אזורי פעולתן. 6. הרכב ועדת השמה [תיקון: תשנ"ו, תש"ס] (א) בועדת השמה יהיו שבעה חברים כמפורט להלן:  (1) נציג רשות חינוך מקומית והוא יהיה היושב ראש; (2) שני מפקחים של משרד החינוך והתרבות, שאחד מהם הוא מפקח לחינוך מיוחד, או נציגיהם;  (3) פסיכולוג חינוכי לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977 (להלן - פסיכולוג חינוכי), מטעם הרשות המקומית;  (4) רופא מומחה ברפואת ילדים מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות;  (5) עובד סוציאלי כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996, בעל נסיון של 5 שנים לפחות בטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים (להלן - עובד סוציאלי), מתוך רשימה שיקבע שר העבודה והרווחה;  (6) הורה לילד בעל צרכים מיוחדים שיקבע השר מתוך רשימות שיגישו לו ארגוני הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך.  (ב) יושב ראש ועדת השמה יזמן את הועדה. 7. קביעת זכאות [תיקון: תש"ן, תש"ס ]  (א) ועדת השמה תקבע את זכאותו של ילד בעל צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד ואת השמתו במוסד לחינוך מיוחד.  (ב) בבואה לקבוע השמתו של ילד בעל צרכים מיוחדים, תעניק ועדת השמה זכות קדימה להשמתו במוסד חינוך מוכר שאינו מוסד לחינוך מיוחד.  (ג) החליטה ועדת השמה על השמתו של ילד בעל צרכים מיוחדים במוסד כאמור בסעיף קטן (ב), תמליץ הועדה על טיפולים או שיעורים מיוחדים שיינתנו לו באותו מוסד.  (ד) הובא לפני ועדת השמה ענינו של ילד בעל צרכים מיוחדים שועדת אבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, קבעה שהוא מפגר, תתחשב ועדת ההשמה, לצורך קבלת החלטתה, בקביעת ועדת האבחון לענינו.  (ה) השר, בהסכמת שר האוצר, יקבע לכל שנת לימודים את התקציב להרחבת מספר הזכאים לחינוך מיוחד; השר יקבע לכל ועדת השמה את מספר הזכאים שהיא רשאית לאשר בכל שנת לימודים, על פי כללים שיבטיחו שסך עלות החינוך המיוחד לכל הזכאים החדשים לא יעלה על התקציב שייקבע כאמור לאותה שנה. 8. הפניה לועדת השמה ועדת השמה תדון בענינו של מי שהופנה אליה בידי הורה, מוסד חינוך מוכר, רשות חינוך מקומית, ארגון ציבורי או מי שהשר, שר העבודה והרווחה או שר הבריאות הסמיך לכך. 9. סמכויות ועדה והדיון בה [תיקון: תש"ס(2)] (א) ועדת השמה רשאית לצוות על כל אדם להמציא לה כל מסמך שברשותו וכן חוות דעת רפואית או פסיכולוגית הנוגעים לילד בעל צרכים מיוחדים, ולהפנות את הילד לבדיקות נוספות, לפי הצורך, והכל כדרוש לה לצורך החלטתה.  (ב) הועדה תזמין את הורי הילד בעל הצרכים המיוחדים ותאפשר להם או למי מטעמם להשמיע את טיעוניהם; כן רשאית היא לשמוע את הילד בעל הצרכים המיוחדים.  (ג) דיוני הועדה יירשמו בפרוטוקול; הפרוטוקול, המסמכים הרפואיים וכל מסמך אחר שבידי הועדה הם סודיים, אך מותר להביאם לידיעת אדם אשר נזקקים לשירותיו לצורך ההחלטה; אדם שלידיעתו הובא פרוטוקול או מסמך כאמור חייב בשמירת סודיותם.  (ד) הועדה תודיע בכתב להורי הילד בעל הצרכים המיוחדים או למי מטעמם על החלטתה ונימוקיה, אלא אם כן החליטה הועדה שמטעמים מיוחדים אין להביא את נימוקיה לידיעתם, ואולם פסיכולוג חינוכי, רופא או עובד סוציאלי מטעמם יהיה רשאי, בכל מקרה, לעיין בפרוטוקול כולו. 10. דיון חוזר [תיקון: תש"ס] (א) מנהל מוסד לחינוך מיוחד יביא, אחת לשלוש שנים, את ענינו של ילד בעל צרכים מיוחדים הלומד במוסד, לדיון חוזר לפני ועדת ההשמה (להלן - דיון חוזר).  (ב) דיון חוזר יכול שיתקיים גם לאחר תקופה קצרה מזו שנקבעה בסעיף קטן (א), בין מיזמת מנהל מוסד כאמור ובין לבקשת ארגון ציבורי.  (ג) הורה רשאי, בכל עת, להביא את ענינו של ילדו בעל הצרכים המיוחדים לדיון חוזר, ובלבד שחלפה שנה ממועד ההחלטה הקודמת בענינו.  (ד) בדיון חוזר כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) רשאית ועדת השמה להחליט על סמך מסמכים בלבד. 11. החלטת ועדת השמה  החלטת ועדת השמה תתקבל ברוב דעות חבריה המשתתפים בישיבה ובלבד שמספרם לא יפחת משלושה. 12. מינוי ועדת ערר [תיקון: תש"ס(2)] (א) השר ימנה ועדת ערר בת שבעה חברים.  (ב) חברי ועדת ערר יהיו:  (1) מנהל מחוז של משרד החינוך והתרבות או נציגו והוא יהיה היושב ראש;  (2) פסיכולוג חינוכי מחוזי של משרד החינוך והתרבות;  (3) מפקח לחינוך מיוחד;  (4) עובד סוציאלי מתוך רשימה שיקבע שר העבודה והרווחה;  (5) רופא מומחה מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות;  (6) הורה לילד בעל צרכים מיוחדים שיקבע השר מתוך רשימות שיגישו לו ארגוני הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך;.  (7) נציג של ארגון ציבורי מתוך רשימות שהגישו הארגונים הציבוריים לשר.  (ג) יושב ראש ועדת ערר יזמן את הועדה. 13. ערר [תיקון: תש"ס] (א) על החלטת ועדת השמה רשאי ילד בעל צרכים מיוחדים הורה או נציג של ארגון ציבורי להגיש ערר לועדת ערר, תוך עשרים ואחד ימים מיום שקיבל את ההחלטה.  (ב) ועדת ערר רשאית -  (1) לקבל את הערר ולשנות את החלטת ועדת ההשמה;  (2) להחזיר את הענין לועדת השמה לדיון נוסף, עם הוראות או בלעדיהן;  (3) לדחות את הערר.  (ג) ועדת ערר תתן החלטתה תוך עשרים ואחד ימים מיום שהוגש הערר, זולת אם האריכה את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו.  (ד) החלטת ועדת ערר תתקבל ברוב דעות חבריה המשתתפים בישיבה ובלבד שמספרם לא יפחת משלושה.  (ה) החלטת ועדת ערר תהיה סופית. פרק ד': הלימודים במוסד לחינוך מיוחד 14. משך שנת לימודים  השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע כי שנת הלימודים במוסדות לחינוך מיוחד, כולם או מקצתם, תוארך מעבר לשנת לימודים רגילה; כן רשאי השר לקבוע כי לימודים במוסדות כאמור יתקיימו גם בתקופות של חופשת לימודים רגילה. 15. יום לימודים ארוך  (א) השר, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע יום לימודים ארוך במוסדות לחינוך מיוחד, כולם או מקצתם, ואת מספר שעות הלימוד ביום לימודים כאמור.  (ב) השר יקבע את השירותים הנלווים המתחייבים מקיום יום לימודים ארוך.  (ג) קביעה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), לגבי מוסד לחינוך מיוחד הנמצא במעון המשמש מקום מגורים כמשמעותו בחוק הפיקוח, תיעשה בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה. 16. מורים  (א) מורה במוסד לחינוך מיוחד יהיה מורה מוסמך בעל הכשרה לחינוך מיוחד או מורה שקיבל היתר זמני מאת המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות לשמש כמורה במוסד לחינוך מיוחד.  (ב) האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי למנוע העסקתו של אדם שאינו מורה כאמור בסעיף קטן (א), כמסייע למורה במוסד לחינוך מיוחד, כפי שיקבע המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות. 17. כיתה  השר, בהסכמת שר האוצר, יקבע בתקנות את מספר התלמידים המרבי בכיתה של מוסד לחינוך מיוחד, לפי סוגו ואופיו של המוסד. 18. מטפלים שאינם מורים [תיקון: תשמ"ט]  (א) השר רשאי לקבוע תקנים ואמות מידה מקצועיות לפסיכולוגים ולבעלי מקצועות פארא-רפואיים ואחרים שאינם מורים, המועסקים בחינוך המיוחד; קביעה כאמור תהא בהסכמת שר הבריאות או בהתייעצות עם שר העבודה והרווחה, לפי הענין; קביעה כאמור לענין תקנים תהא גם בהסכמת שר האוצר;  (ב) בעלי מקצועות כאמור בסעיף קטן (א) יהיו בעלי הסמכה או רישוי כנדרש במקצועם, לפי הענין. 19. תכנית לימודים אישית [תיקון: תש"ס] (א) בראשית כל שנת לימודים ולא יאוחר ממועד שקבע השר בתקנות, יקבע הצוות המטפל במוסד לחינוך מיוחד, תכנית לימודים אישית לכל ילד בעל צרכים מיוחדים הלומד באותו מוסד.  (ב) לצורך קביעת תכנית הלימודים האישית יוזמנו הורי הילד בעל הצרכים המיוחדים או מי שהשר קבע, לענין זה, בתקנות.  (ג) בסעיף זה, "תכנית לימודים אישית" - תכנית המתארת את רמת תפקודו של הילד בעל הצרכים המיוחדים בעת הכנתה, מטרות ויעדים לימודיים פרק הזמן להשגתם, האמצעים הדרושים להשגתם ואמות מידה לבדיקת השגתם. 20. הערכה מסכמת [תיקון: תש"ס] בסיום שנת הלימודים יקבלו הורי ילד בעל צרכים מיוחדים הלומד במוסד לחינוך מיוחד הערכה בכתב על מידת התקדמותו של הילד בתחומים שונים, בהתייחס לתכנית הלימודים האישית. פרק ה': שונות 21. תיקון חוק לימוד חובה  בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, סעיפים 4א עד 4ה, 6(א1) ו-9 - בטלים. 22. שמירת דינים [תיקון: תש"ס] (א) חוק זה בא להוסיף על האמור בכל חוק ולא לגרוע ממנו.  (ב) שירותי בריאות הניתנים לפי חוק זה, אינם שירותי בריאות, לענין סעיף 3(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. 23. ביצוע ותקנות  השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו. 24. תחילה ותחולה [תיקון: תשמ"ט, תש"ן, תש"ס]  (א) הוראות חוק זה לענין -  (1) מתן חינוך מיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים בגיל שלוש וארבע או בגיל העולה על שמונה עשרה שנים;  (2) מתן שירותים נלווים, יוחלו בהדרגה, החל בשנת הלימודים התשנ"ב, על פי צווים שיקבע השר, בהסכמת שר האוצר, לכל אחד מהענינים האמורים, כולו או מקצתו, ובלבד שההחלה תושלם לא יאוחר מראשית שנת הלימודים התשנ"ט.  (ב) תחולתם של סעיפים 17,15 ,14, ו-18 בשנת הלימודים התשנ"ב ואילך.  (ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), בשנות הלימודים התש"ן והתשנ"א ייערך בשני אזורים שייקבעו בצו שיתקין השר בהסכמת שר האוצר ניסוי של החלת ההוראות הנזכרות בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), כולן אן מקצתן, הכל בהיקף, בתנאים ובסייגים שייקבעו בצו כאמור.  (ד) תחילתן של יתר הוראות חוק זה ששה חדשים מיום פרסומו. יצחק שמיר ראש הממשלה              יצחק נבון      שר החינוך והתרבות              חיים הרצוג           נשיא המדינה            לחוק בתוך אתר משרד החינוך